בספרו "שנה ראשונה", המתאר את ראשון לציון בראשית המאה ה- 20, מתאר שלמה צמח את השנה בה התגורר במושבה ראשון לציון בשנים 1904 עד 1905, מועד הקרוב לעלייתו ארצה.
הוא גם שכר חדר בתקופה מסוימת בקומה התחתונה בביתו של בן זאב (סבא של ניצה וולפנזון) בבית הפקידות שניצב ברחוב מוהליבר, פינת רוטשילד. הוא חיי בעוני, ובצניעות והתייחס בספרו לאנשים שהיו מתהוללים ומשחקים קלפים בקומה מעליו. היו לו גם ויכוחים על מהות הציונות כפי שהתבטאה בחוצות ראשון.
את לבוש הנשים תיאר צמח: "חשובות מאוד ומפוארות מאוד הן הנשים, כאילו לנשף חשק באו. הריהן כבושות במחוכיהן, כרוכות בשמלותיהן הארוכות ורבות הקיפולים, תפורות לפי גזירותיה של חמדה בן יהודה, שהיא גוזרת ברשימות האופנה מעל דפי 'השקפה' במרומי ירושלים". בדבריו של צמח יותר מקורטוב של ביקורת על ההידור שהנשים נוהגות בלבושן, שאינו הולם לדעתו את המקום ואת הזמן. הוא מדבר על המחוך ה"כובש" את גופה של האישה ומונע ממנה תזוזה נוחה.
כולם במושבה מדברים רוסית, צרפתית ויידיש מלבד המורה יודלביץ." סיפר הסופר בצער.
הפגישה עם בן זאב כפי שמתוארת בספר "שנה ראשונה" שכתב שלמה צמח כך:
"בן זאב נתן לי כּפו המסורבלת והמיובלת ולחץ ידי ולא אמר כלום.
ביתו של בן-זאב אף הוא רם ונישא ודיוטותיו שתים ועומד בפינת הרחוב סמוך לבארה של המושבה ואור מרובה שופעים חלונותיו. בעל הבית מקבל פנינו בפתח הדלת וגופו ארוך מאד, וקאסקט צבעוני של יוקיי ועגול ועם מצחה של לכה שחורה על ראשו הסגלגל הקטן.
חליפתו אפורה ורבת-כיסים והדוקה סביב מתניו המתוחים. מכנסיו מכנסי רוכבים, מנופחים
על גבי השוקים וצרים מן הארכובה ולמטה.
אומרים עליו שמתעתד הוא לעקור מן המושבה וללכת לאוסטרליה ולפיכך מקדים הוא ומתהדר בבגדים בנוסח האנגלי. זקנו מגולח אלא ששפמו משונה מאד בגדלו: עובי לו ורוחב ואורך וסלסול, שפם של קוזאקים מסוגו של טאראס בולבה. מודלה וזקיף ומגיע עד גבות עיניו, וליתר השלמה הניח לו כפתור של שער, מין קמץ קטן מסובך, בתוך הגומה שמתחת לשפתו התחתונה."
—————————————————
גרטלה הורביץ, בתו של בן זאב ואמא של ניצה, התרגזה מהתיאורים, האלה ויפה, לדעתי, לקרוא מה היא כתבה לו, בהתלהבות רבה, מה היא חושבת על החלוצים, שהקימו את המושבה, ומה השיב לה הסופר:
מכתבה של גרטלה הורביץ לסופר שלמה צמח
תשרי תשכ"ט
לכבוד מר שלמה צמח!
גָם הערב, כבכל מוצאי שבת בשבתי ליד המקלט, שמעתי פרק נוסף מתוך ספרך המעניין "שנה ראשונה", מפיו של מר שרגא פרידמן.
עוד נימה אחת קטנה זזה בלבי בשומעי את הקרין, קורא את שם אבא שלי ז"ל – שמעון בן זָאָב.
התעוררה בי השאלה: האמנם ראויים אבא שלי ז"ל וכל שאר חבריו וידידיו, שהסופר מזכיר
בספרו, להעבירם תחת ביקורת כה חריפה?
האם אין להתחשב באנשי "בילו" אלה, המייסדים, שעזבו את ספסל הגימנסיה, או האוניברסיטה,
בתיהם, רכושם וחייהם המבוססים בארצותיהם, שרפו את כל הגשרים, הפכו פניהם למולדת, לארץ אבותיהם?
הם באו חדורי אידיאלים, שאיפות ותקוות, להחיות את המולדת הנטושה וחרבה.
רעיון "שיבת ציון" פעם בקרבם, והם קראו לאחיהם: בואו! לכו ונלכה להחיות את ארץ אבותינו, לזרוע, לנטוע, להיות איכרים עובדי אדמה, ללכת אחרי המחרשה, לשוב
לגפן ולתאנה, לשדה ולכרם, לחפור בארות, להרבות את מקורות המים,לרענן את היובש, לבנות את חורבותיה של ארצנו מזה אלפי שנים.
באים החלוצים ארצה, תוקעים אוהליהם בערבה, קוצים ודרדרים מסביב, שועלים ותנים מייללים בלילות, שמש לוהטת ביום, יובש וצמא, לא מים, לא כביש ולא מדרכה לא בנין, לא דשא ולא שיח.
רק סבל, רעב ודחק. קדחת, מחלות עיניים, גזלנים ורוצחים מסביב, חושך ואפלה, וחיים קשים.
אך הם אינם נרתעים ואינם עוזבים את המקום:
ממשיכים לגשש באפלה, מחוסר ניסיון, חופרים בארות במקומות לא מתאימים, זורעים שדות, נוטעים כרמים, שותלים פרחים.
אין הם מכירים את האקלים, תנאי החיים בארץ זרים להם, תנאי החקלאות זרים להם, הכל בגדר ניסיונות. עוקרים ונוטעים, נוטעים ועוקרים.
חיי דאגה, סבל ויגון הם מנת חלקם, אך יחד עם כל זה ממשיכים בחייהם מנסים להתגבר על מכשולים, בונים בתים, מיישבים מושבות, סוללים, כבישים, מקימים בתי-ספר, דואגים להקמת הגימנסיה העברית הראשונה בארץ ובעולם כולו.
מתייעצים איך להחדיר את השפה העברית לכל פינות הארץ, להחדיר את התרבות המקורית שלנו.
משתדלים להעמיד דור חדש בעל תרבות מעולה ובעל חינוך לאומי ודתי. דור נאמן לעצמו, ארצו ומולדתו.
שואפים לשפר את הארץ, לרכוש חלקות-אדמה נוספות ולהכשיר את הקרקע לאחיהם הבאים אחריהם.
מנסים להתפשר עם השלטונות, עם העם הערבי שאנו חיים בתכו.
כך חיו חלוצינו הראשונים – בדאגה שאיפה ותקווה.
ובכן, הלא הם, ורק הם – "המייסדים" וה"בילו"יים" – הם שנתנו את כל היסודות האלה, ולמה לזלזל בהם?
למה להעלות על דפי הספר שלך משפטים עוקצניים כאלח לגיבורים הראשונים שלנו?…
מה מאושרים אנו שזכינו לדור נפלא זה, שאליו נישאו עיני הראשונים שלנו, הדור שהורינו קיוו להקים. ואכן, התקיימו דברי הנבואה:
ו"שבו בנים לגבולם…"
כן, מר צמח, זמן רב חלף מאז שגרת בבית הורי. עוד הבית עומד על תלו, והחדר החשוך שבו היית גר עם המזוודה האדומה, עוד ישנו.
אינני זוכרת את הימים ההם, הייתי עדיין בגיל רך, אך לו הייתי מבוגרת, לא הייתי נותנת לך לישון על מצע תבן, ואולי הייתי גם מפצירה בך להישאר בראשון-לציון ולייעץ להורי איך להיאבק על קיומם.
בכבוד רב,
בתו הבכירה
של שמעון בן זאב ז"ל
—————————————-
תשובתו של שלמה צמח
ירושלים, 17.10.68
מרת גרטלה הורביץ היקרה,
קיבלתי מכתבך, ונעימה עלי השיחה עם בת מר בן-זאב, שבביתו ישבתי שמונה חדשים בשנת 1904-5 ושבעל-הבית שלי היה חביב עלי.
אבל טועה את טעות חמורה, כשסבורה את, שהשנאה לאנשי ראשון מדברת מתוך ספרי.
אדרבה, אהדה עמוקה בלבי למקום וליושביו.
אלא שסכסוך והתנגשות של שני דורות, דור הולך שעשה את שלו ודור בא שעדיין עולם-
המעשים שלו לפניו, כאן.
את הסכסוך הזה תיארתי. אבל לעולם הייתה ההרגשה בלב: הם היו לפני והם טובים ממני.
אל תהרהרי אחרי ואל תחשדי בי חשדים שאין להם ממש.
ברכתי לך !
שלמה צמח
ניצה וולפנזון
תודה ישראל שהבאת את מכתבה של אמי ותשובתו של ש. צמח. – כל זה מרכך קצת את תאוריו השליליים של צמח. יש בספר קטע יפה ומנוגד לחוות דעתו על סבא בן זאב – כאשר סבא מקשיב מאחורי חלון חדרו של צמח לתפילה או דברי תורה שהוא נושא. בספר מוזכרים עוד בני ראשון כמו אוס…ראה עוד
Hanna Hanna David
ניצה יקרה, השתייכת למשפחה כל כך מכובדת בעיני, משפחת מייסדים. בהיכרותי את אמך גרטלה ז״ל לא התפלאתי מסגנון כתיבתה הנמרץ ואת הצלפתה במר צמח ו כשרונה לסכם במכתב קצר יחסית את מהות עליית הבילויים לארץ ישראל ואת חלקם הנכבד בהקמה ובניית ראשון לציון.
כבוד רב!
נראה שגם מר צמח הוריד בפניה את הכובע!
Hanna Hanna David
ותודה לישראל שמנהל ועורך את הקבוצה שלנו בתבונה רבה ומרתקת.
כל הכבוד ישראל פרקר!
Ilana Muskal
תודה רבה על הקטע המעלה קולות בראשית מהווי החיים בראשון לציון . מעניין ומרחיב אופקים.
עמליה פרנק
היו כמה מבני ראשון לציון שנסעו לאוסטרליה לחפש את מזלם אולי משם נלקח הרעיון.
Tali Avishay
אכן היו מהדור השני של בני העליה הראשונה שהרהרו בהגירה לאוסטרליה (יש לי על כך עדות במכתבים). אבל זו ודאי לא היתה תופעה נרחבת.
שלמה צמח תאר בספרו את הדברים כפי שהוא ראה התרשם, ולא בדק האם הביקורת שלו מוצדקת. גם אמי רות מאד התרעמה על תאורו את הביקור בביתיחיאל מיכל ונחמה פוחצ'בסקי – סבתא נחמה מקבלת את האורחים ומשוחחת אתם, ואילו סבא מיכל מתואר כרגזן שמרחיק עצמו מהציבור. זאת בניגוד גמור לאחרים, שמתארים את סבא מיכל כמשוחח עם אנשים, ובפרט עם צעירים, מלמד אותם ומבלה אתם בשמחה. על סמך ביקור אחד החתים שלמה צמח את סבא מיכל בחותמת של שונא-אדם.
ניצה וולפנזון
אני שמחה שמסרתי לישראל את ההתכתבות עם ש. צמח. ובנוגע לירידה לאוסטרליה – חברה של אמי בילדותה עברה עם הוריה לאוסטרליה ויש בידי מכתב מרגש של אותה חברה מלא געגועים לארץ. כבר העליתי אותו פעם בפייסבוק ואחזור על זה שוב. טלי -קראתי את הקטע של הביקור בבית נחמה ומיכל פוחצ'בסקי והתרגזתי גם אני.
ניצה וולפנזון
יש לציין שהיתה תקופה שבה למדו בבית הספר את הספר של צמח ואני זוכרת שבת דודתי, שהיתה באותה כתה, התרעמה מאוד.
Tali Avishay
ניצה וולפנזון לדעתי חלק ממה שהניע אותו היה העויינות בין אנשי העליה השניה ואנשי העלייה הראשונה. סבתא נחמה תמכה ופרגנה לאנשי העליה השניה, והם קיבלו אותה כ"אחת משלהם", אבל סבא מיכל ייצג בשביל צמח את אנשי העליה הראשונה / בורגנים / פרזיטים – משהו כמו מה שמתבטא בשירים של שמעוני, המשעשע הוא ששמעוני בשיריו לועג לבנות העליה הראשונה שלומדות צרפתית ומנגנות על פסנתר, בעוד הפועלת הערבייה חולבת את הפרה. סבא מיכל מספר בזכרונותיו שהוא וחבריו למדו צרפתית מפי הגנן דיהה כדי שיוכלו לקרא ספרים על אגרונומיה בצרפתית וללמוד מהם, והוא עצמו מביע ביקורת על הפסנתר בראשון, בתאורו את ביקורם הראשון שלו ושל חבריו בבית משפחת פיינברג:
"אל התה התאספו כנהוג בימים הטובים ההם כל האנטלגנציה, והשיחה היתה חמה ושופעת, הורגשו הגעגועים המרובים שתקפו את האנשים האלה לחייהם הקודמים הרועשים של חיי הכרך, לבסוף אמרו לרוות בערב זה את צמאונם למוזיקה, והפילו את תחינתם לפני חברנו "איגלי" לשיר דבר מה מניגוני האופרה הסטריבית החביבה עליהם. והג' פינברג תלויהו בפסנתר.
בשמעי את המלה פסנתר הופתעתי לא מעט, מה! גם זה מכשיר הדרוש לעבודת האדמה שאלתי את נפשי ואני כלל לא ידעתי."
ואילו מפי סבתא אפרת שמעתי שהיא, בת העליה הראשונה, היתה זו שחלבה את הפרה!
ניצה וולפנזון
Tali Avishay-Arbel את צודקת טלי. ראי במכתבו של צמח לאמי כיצד תאר את המלחמה בין שני הדורות. ועלי לציין שסבא בן זאב מכר חלקת אדמה כדי לקנות לאמי פסנתר וקבע את עתידה כמורה לפסנתר ואף סלל את דרכו של שמעון כהן בן דודי המוזיקאי, שהפסנתר היה בבית הוריו. סבא עצמו ניגן באורקסטרא. אמי למדה צרפתית ותמיד ציטטה שורות של ויקטור הוגו ואחרים.
Tali Avishay
ניצה וולפנזון מה טוב שסבך ראה את כשרונה של אמך ודאג לעתידה המתאים! דורות של תלמידים חייבים לו תודה!
ישראלה רבינא
אין ספק שלעולים החדשים יש קנאה מסויימת לוותיקים שהתבססו. עליה שניה על הבילויים והעליה הראשונה
הכי קשה היה לאנשי העליה השלישית והרביעית שמרביתם הגיעו לראשון מהקיבוצים שעזבו עם מיטת סוכנות וארגזי תפוזים כשולחן וארון. כאשר המייסדים הוותיקים היו כבר בעלי בתים גדולי עם ריהוט ופסנתר ונשותיהם בבגדים מהודרים הפועלים של העליה השלישית והרביעית נהגו לכנות את המייסדים ״הבועזים״
Tali Avishay
ישראלה, אם תקראי בזכרונותיו של סבא מיכל, תראי שגם הוא ואשתו, סבתא נחמה, התחילו עם ארגזים בתור רהיטים וסדינים תלויים בתור "קירות" בין חדרים… אנשי העליה השניה אמנם כשהגיעו היו בתנאים פחות טובים מאנשי העליה הראשונה בתקופת העליה השניה, אולם אנשי העליה הראשונה הגיעו לתנאים הרבה יותר קשים. אינני כועסת על אנשי העליה השניה שקינאו אז באנשי העליה הראשונה, אבל יש בי כעס על עיוות ההסטוריה שנכתבה ע"י אנשי העלייה השניה והשלישית, וציירה את אנשי העליה הראשונה בתור חסרי תועלת וחיים על-חשבון.
ישראלה רבינא
זה בהחלט לכך. היו כל מיני קונפליקטים כמו למשל שאנשי עלייה שלישית ורביעית שייסדו את ההסתדרות נלחמו למען עבודה עברית ונתקלו בלא מעט קשיים מבעלי כרמים , פרדסים ועוד
למעלה: זה בהחלט לא כך.
כל מעמד, באופן טבעי ולא רק כאן ,מפרש אחרת פירסומי המעמד האחר
Tali Avishay
ישראלה רבינא ומה עם סילוק מתיישבים תימנים לטובת מתיישבים אשכנזים, על שפת הכנרת? ומה עם זה שאשכנזים, גם כשנאלצו להודות שמזרחיים פעלו לייסוד שכונות ובתי חרושת, טענו ש"הם עשו את זה בשביל הכסף ולא מתוך אידיאלים?" אכן, כל צד מפרש מהזוית שלו. ומה שנכנס לספרי ההסטוריה הוא שנלמד ונזכר, ובמקרה זה זה ההסטוריה של העליות השניה והלאה – אשכנזי, סוציאליסטי, תוך העלמת התרומה הן של העליה הראשונה והן של יוצאי המזרח.
Israela Tishler
חברות יקרות. התחלתי לקרוא את "תמול שלשום" של עגנון ויש שם תאורים קשים של ותיקי המושבות המעדיפים להעסיק ערבים בהיותם פועלים זולים, והעולים החדשים פשוט רעבים ללחם מחוסר עבודה
ישראלה רבינא
הקנאה היא שורש הרע של האיבה של המזרחים שעלו עם קום המדינה שבה רוב המייסדים היו אשכנזים.
אלא שהיה מי שניצל זאת למטרות פוליטיות שמשפיעות עד היום למה שקורה במדינה ולאו דבקה לטובה
Tali Avishay
כאן אני חייבת לחלוק עליך. ראשית, רבים מהמייסדים היו מזרחיים, ושוב, כותבי ההסטוריה, אשכנזים בני העליות השניה והשלישית, מחקו את חלקם או שניסו להפחית בערכו. ושנית, עם העלייה ההמונית מארצות האיסלם בעקבות מלחמת השחרור והגירוש מארצותיהם, אכן נעשו טעויות רבות ע"י הקולטים האשכנזים. אני לא מאשימה איש – קליטה של כחצי מליון איש תוך כמה חודשים היתה מבצע הרקוליאני, ואי אפשר שלא יקרו תקלות ואסונות פה ושם, אבל הם קרו, והשפיעו על הדורות הבאים. אסור לטאטא את העבר מתחת לשטיח.
ישראלה רבינא
היו לא מעט מזרחיים שלקחו חלק בהקמת תשתית המדינה ואף אחד לא התכחש לתרומתם ליישוב. יחד עם זאת היישובים שנוסדו בארץ החל מראשון לציון,זכרון יעקב ראש פינה ויתר המושבות שלא לדבר על הקיבוצים נוסדו ע״י אשכנזים. אפילו מייסדי פתח תקווה היו אשכנזים
הגישה שהאשכנזים (ושכחת להוסיף השמאלנים) מחקו , הפחיתו בערך תרומת המזרחים שנשמעת גם בימינו ממשיכה ללבות שנאה שרק מזיקה כדאי אולי שתשמעי את המערכון של אריק איינשטין ואורי זהר על היסטורית העליה לארץ
Tali Avishay
ישראלה רבינא תסלחי לי אם אוותר על שמיעה (שוב, בפעם ה__ ) של המערכון. הומור ולגלוג אינם משנים עובדות הסטוריות. וכן, היתה בפירוש הפחתה בערך הספרדים והמזרחיים ביישוב הארץ. קראתי וראיתי את הדברים, ואני יודעת על מה אני מדברת. גם אמי, נכדה לאנשי העליה הראשונה, העדיפה להתעלם מכך, וגם התכחשה לכך שקיימת אפליה עד היום – ואפילו מחקרים שנעשו בשנים האחרונות לא הזיזו אותה מעמדתה. עצוב לי שכך פני הדברים.
ישראלה רבינא
יפה מצידך שאת לא מאשימה איש בתקלות הקליטה ע״י הישוב מוכה מלחמת העצמאות
יש הרבה היסטוריוגרפיה שמתארת את תהליכי הקליטה ואם יש מה שאסור זה להסית
ישראלה רבינא
אין לי ספק שממרום שנותי וניסיוני אני מציעה לך לא להכריז ש״את יודעת על מה את מדברת״
בתחומים שאינם מדעים מדוייקים גם מחקרים מעמיקים אינם עובדות
תמיד יש אפליה של החלשים (נשים ,שחורים, מהגרים , פליטים…)
והעולים המזרחיים שעזבו מה שהיה להם בארצות מהם באו אכן היו מיעוט דפוק היום הם שותפים משמעותיים באפליית האטיופים.
אני מציעה לסיים בכך את הדיון הזה אדם באמונתו יחיה
Tali Avishay
ישראלה רבינא יפה שאת מציעה לסיים כשבידך המילה האחרונה. מן הסתם לא נגיע להסכמה בעניין זה. אגב, אינני יודעת מה מרום שנותיך, אבל אני מציעה לך לא לערוך השוואות.
אשאיר לך את זכות המילה האחרונה
ישראלה רבינא
זכותך להמשיך להביע את התייחסותך להיסטוריה של ראשון לציון של המדינה וכל מה שעולה על דעתך
כדי שהמילה האחרונה תהיה בידך
תודה לך
Hanna Hanna David
Tali Avishay-Arbel איני חולקת על דבריך אבל עברו שנים רבות ומשמעותיות עם שינויים גדולים ואיני מבינה למה גוררים בוחשים ומנציחים את העבר במקום לבנות לנו חיים טובים בהווה ובעתיד.
אי אפשר לשפוט את העבר בכלים שיש לנו בהווה.
Israela Tishler
גם סבי, אטקה (אברהם), אחיו של סמיון (שמעון) היה באוסטרליה לפני נישואיו. כנראה שאלה היו "טיולי אחרי צבא" של אותו דור. ופעם שמע ברחוב באוסטרליה דרשה של כומר שהתברר שהוא יהודי שהיה צריך להתפרנס ממשהו (מסיפוריו של אבי,זאב)
Ami Frank
חיפשתי את הספר "שנה ראשונה" בכותר תרמ"ב לשוא.
גם בארכיון ראשון אין עותק.
Atsila Benton
אם איני טועה חבר של אבי אבשלום פיין ירד לאוסטרליה בזמנו