אריה רוזנברג
"רישון" הנה סיפור על צניעות וענווה שאפיינו את ״רישון״ של פעם.
קיץ אחד, בשנת 1921 (ה'תרפא), המושבה החקלאית ראשון לציון שסביבה כרמים פרדסים ומטעי שקדים לבשה חג.
רוב אנשי המושבה המתינו נרגשים ,לבושים במיטב מחלצותיהם ליד בית הרפואות בסמוך לבית הכנסת הגדול היכן שהיה חונה ה-דיליג'אנס שנסע ב-קוו יפו -"רישון" וחיכו בכיליון עיניים לרב חדש שיגיע.
הרב נודע כגאון בתורה ועסקן מסור ובעל יוזמה. השעות נקפו, דליג'אנסים הלכו ובאו אך הרב בושש מלבוא.
מאוכזבים חזרו ה-ראשונים לבתיהם, כשכולם תוהים מדוע זה לא בא הרב? האם חזר בו מהסכמתו לכהן כבוד במושבה? למחרת הגיע אברך נרגש מתושבי "רישון" לבית הקהילה ובפיו הבשורה: 'פגשתי את הרב' .
הכיצד פגשת נשאל? בנסיעתי אמש בעגלה ממורטת מיפו ל-"רישון" פגשתי ביהודי בעל צורה, בשיחה שהתפתחה בינינו הוא התעניין בחיי הקהילה, שאל שאלות רבות על החינוך, מוסדות החסד, הכנסת אורחים וביקור חולים.
סיפרתי לו שנושאים אלו זקוקים לתיקון, בני הקהילה ציפו אתמול ל-דליג'אנס שיביא את הרב כדי שיפיח חיים במוסדות החסד, אך הרב החליט להגיע ב-עגלה ממורטת.
כשירדנו אמר לי הזר: אמור לבני "רישון" כי הרב הגיע. חיש יצאו הפרנסים לחפש את הרב. בסופו של דבר מצאוהו יושב בבית הכנסת הגדול ומעביר שיעור בתורה .
לשאלתם מדוע לא הגיע לקבלת הפנים שהכינו לו?
ענה: לא עשיתי עדיין עבורכם דבר, אינני יודע אם אצליח בתפקידי. לא רציתי לקבל מכם 'מקדמה' כלשהי..
בית הכנסת הגדול היכן שהייתה תחנת ה-דליג'אנסים.
Drora Zadok
איפה יש ענווה וצניעות כזאת בימינו ?
בתיה נוי
ולמה ללכת כל כך רחוק? אני מתקרבת לשנות החמישים. גדלתי בשכונת רמב"ם, שאריה מרבה לכתוב על אנשיה. דלתות הבתים בשכונה, לא היו נעולות. תמיד היו פתוחות. נשים תמיד נהגו להביא אחת לשנייה ממעשי ידיהן. היו חיים קהילתיים. הייתה עזרה הדדית.
אילו הערכים שגדלתי עליהם בשכונת רמב"ם.
שושי טאוב
ישר מזהים את הבית כנסת….לפחות זה נשאר..!