ראי-נוע, סיפורים מראשון הפיצפונת

גדעון לבב

טופורובסקי אהרון (בנו של יצחק לייב), הקים את הראי – נוע הראשון, בחצרו ברחוב אחד העם.
מספרים כי בחדר ההקרנה היו שני דליים. אחד של מים והשני של נפט, אשר שימש כחומר ניקוי. יום אחד כאשר פרצה אש שאחזה בסרט הצלולואיד, שפך טופורובסקי הצעיר את הדלי עם הדלק על אביו.
אימי מספרת: בדיוק אז עברתי שם בדרכי מבית הספר הביתה. ראיתי גוש של אש רץ בחצרו, שהיה ליד בית הספר. גלגלו אותו על הארץ ושפכו עליו חול, אבל לא הצליחו להצילו. זה היה סופו של הראינוע הראשון בראשון.
אסון זה קרה ב 1918. (אחותו של טופורובסקי, בת שבע פרפרי הייתה דיירת אצלנו ברחוב חביב 5).
לאחר מכן ב 1927 הוקם הראינוע "נעמן",(על שם נעמן בלקינד איש המחתרת שנתלה ע"י הטורקים בדמשק) ע"י משפחת בלקינד, שהפך לקולנוע לאחר המצאת פס הקול בתוך הסרט.
אבל היה צורך בתרגום, שהיה מוקרן ידנית בסרט נפרד מהסרט, בעזרת פנס קסם (מקרן). זה היה באופן ידני לפי הבנתו של המפעיל. כך קרה לא פעם שהיה נאבד הקשר בין העלילה והתרגום.

אימי ספרה עוד: זה היה בשנת 1929. אבי שלמה עבד ביקב אצל וולודיה וינדמן, שהיה מנהל בית המלאכה של היקב. וינדמן התגורר בקומה שנייה, בבניין מול היקב, שנקרא גם בית התבשיל בנין השייך ליקב, שבקומתו הראשונה הייתה החנות של היקב.
מכיוון שהייתה לוינדמן דירה יחסית גדולה הוא הזמין אותו לערוך אצלו את החתונה.
אימי: "נאפו הרבה עוגות בתנור החמרה בחצר. היה גם יין בשביל הקידוש והברכות. היה לנו נגן אחד בלבד, מוֹשְקֶה פּוֹלוֹדָנְסְקי יליד וולקוביסק. הוא ניגן בקונצרטינה ובחצוצרה, ושר שירים רוסיים.
היו כמה שהפגינו את יכולתם בריקודים רוסיים, מישהו הפגין יכולתו בריקוד קוז'צוק.
כמה שראשון הייתה פצפונת (2,500 תושבים) מעידה העובדה כי לכבוד החתונה שלנו, בוטלה הצגת הראינוע באותו הערב."

מקבץ תגובות לרשומה בפייסבוק

ישראל פרקר
בית הראינוע הראשון, בראשון. מתוך אלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון.
ניצה וולפנזון
יפה גדעון. רק מוסיפה שמי שתרגם את מה שדובר בסרט הוא ירושלים סגל. אני זוכרת שכך היה כתוב בסוף הגליל של התרגום שהסתובב ולעתים לא תאם למה שדובר בסרט… והיו כאלה שצעקו אז " את הכסף! את הכסף!".

David Oren
ניצה, המידע שלך לא "מושלם"…. שמו המלא של המתרגם בסרטים היה "ירושלים סגל תל-אביב"?…. החבר'ה היו עושים צחוק מזה שיש בשם הזה שני שמות של ערים בישראל. לא ידענו איפה המתרגם הזה גר – בירושלים או בתל-אביב…. בהמשך עיסקי התרגום שלו התפתחו והוא התחיל גם לתרגם מה שנקרא "תרגום בגוף הסרט", שבו הופיעו הכתוביות בתחתית התמונה והיו צרובות על הפילם עצמו, כך שעבודתם של מסובבי גליל התרגום בפנס הקסם עברה מהעולם…. אבל השם "ירושלים סגל תל-אביב" הפך לשם דבר בארץ, למרות שאף אחד מבאי הקולנוע מעולם לא ראה אותו ולא ידע מי הוא.

ישראל פרקר
מתוך ויקיפדיה למדתי שירושלים סגל היה איש רב פעלים במשך שנים רבות. להלן מיידע עליו רק בתחום תרגום הסרטים:
ירושלים סגל נולד ב-1898 באירקוטסק שבסיביר, שביעי מבין שמונת ילדיהם של אלעזר ופסיה הלוי סגל.
ירושלים סגל זכור כיום בזכות עבודתו רבת השנים כמתרגם סרטים. היה לו כישרון טבעי לשפות. כשעלה לארץ, ידע סגל רוסית, יידיש ועברית . ערבית למד בארץ מתושבי הארץ. צרפתית החל ללמוד במושב מרחביה, בו גר, והמשיך בהיותו במצרים, ואנגלית למד במצרים במקביל לאימונים בגדוד העברי. סגל עסק גם בהפצת סרטים, בפעילות ב"איגוד הקולנוע הישראלי" ואף בהפקה.מתקופת הראינוע ועד שנות ה-50 הוקרן התרגום על ידי פנס קסם, שבו היה סרט נפרד שהוקרן על המסך כפס צר, לצד ההקרנה של הסרט הראשי. התרגום נראה על רצועה אנכית עם כיתוב התרגום, שנעה כלפי מעלה לצד הסרט המוקרן. הנעת הסרט בפנס הקסם נעשתה על ידי ידית ולגלגול סרט התרגום במקביל לעלילה היה אחראי אדם מיוחד. שיטה תרגום זו נקראה "תרגום בצד הסרט"
סגל קיבל מבעלי הראינוע סרטים ישנים והוריד מהם את התמונה באמצעות גירוד. על הסרט השקוף כתב סגל את התרגום בטוש מיוחד. הוא עבד בתרגום סרטים בהתנדבות במשך קרוב לשנתיים. אחר החל סגל לקבל שכר עבור תרגום הסרטים.
בשנת 1954 נפתחה בארץ מעבדה ראשונה לתרגום בגוף הסרט בשם "קן-פילם". סגל העביר להם תרגומים להדפסה ובמקביל הכין את אותו התרגום בשיטה הקודמת של סרט בצד. למרות יתרונותיו הברורים של התרגום בגוף הסרט פיתח סגל במשך 19 שנה בעזרת המהנדס וולטר ליסנר פטנט שיגרום לתרגום הסרט בצד לרוץ באופן סינכרוני עם הסרט. הרעיון לא מומש בשל הצורך להתאים את הפטנט בנפרד לכל אחת ממכונות ההקרנה. בסופו של דבר, הקים סגל בעצמו מעבדה לביצוע תרגומים בגוף הסרט, בשם "ניב אור", וסגר אותה לאחר שמצא כי אינו מסוגל גם לנהל את המעבדה וגם לבצע תרגומים, והחליט להתרכז בתרגומים בלבד.
סגל תרגם סרטים מאנגלית ומצרפתית, בעיקר לעברית, אך משרדו תרגם גם לערבית ולשפות נוספות. סגל מספר שבשל ניסיונו הרב בסרטים הסכים לקבל לתרגום סרט בשפה הבורמזית, אף על פי שלא ידע מילה בשפה זו, והכין תרגום שכל כולו היה ניחוש של הנאמר.
סגל המשיך לעסוק בתרגום עד לשנותיו האחרונות כשבתו דבירה הייתה לעוזרתו הנאמנה. הכתובת שפתחה את רוב הסרטים שהוקרנו בישראל עד שנות ה-80 – "תרגום: ירושלים סגל (תל אביב)" – הפכה להיות סמלו המסחרי. לפי חשבונו של ירושלים סגל, הוא תרגם 9,000 סרטים מתוך 14,000 שראה בימי חייו.
מדוע תל אביב? מפני שהתרגום נעשה בתל אביב.
https://katzr.net/246310

ישראל פרקר
בניין ראינוע נעמן.

שושי טאוב
ואני גרתי מעל אלברט אלמוזנינו…ושיהיו בריאים אלברט ושולה..

ישראל פרקר
אלברט אלמוזנינו נולד במרוקו ב1923. בשנת 1949, עלה לישראל והתגייס לחטיבת הצנחנים. למד במדרשה למורים לציור והופיע בתאטרון בובות. במקביל להופעותיו האמנותיות כאמן צלליות עבד במעבדה במכון ויצמן ברחובות. הוא החיה את האמנות העתיקה באמצעים פשוטים ביותר – פנס כיס, סדין לבן ושתי ידיו, שבהן בלבד יצר פרופילים של חיות, צמחים, רוכבי סוסים, וכן דמויות מפורסמות מהפוליטיקה האמריקאית והעולמית.
מתוך אלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון
David Oren
השם וולודיה וינדמן מעלה אצלי איזה שהם זיכרונות ילדות קלושים….. השם מצלצל נורא מוכר לי, ומשום מה נדמה לי שהוא היה דייר היכנשהו אצל סבא שלי בבניין של חברת החשמל…. היתה שם דירת קרקע כמו מין חצי מרתף שכזה ומישהו התגורר שם פעם, ונדמה לי שאולי זה היה וולודיה וינדמן אם אינני טועה…. האם ייתכן שהוא גם עבד איזשהי תקופה בחברת החשמל??? לא זכור לי….. אבל השם מצלצל מאד מוכר.

Atsila Benton
לוולודיה וינדמן היתה סוכנות של בלוני גז שה משרד היה ברחוב רוטשילד. לא היו לו ילדים ומי שניהל את החנות היה דוד …..מי זוכר את שם משפחתו?

ישראל פרקר
זאב ולודיה וינדמן נולד ברוסיה ב1892. בשנת 1914, עלה לארץ.
מהנדס במקצועו. שירת כחייל בגדוד נהגי הפרדות. התיישב בראשון לציון בשנת 1919. עבד כמכונאי ראשי ביקב והתגורר בבתי היקב, שם הכין בבית המלאכה חומרי נפץ עבור ה"הגנה".
עסק בהרכבת משאבות בבארות של איכרי המושבה. היה פרדסן. סוכן של חברת "יפאורה". מאוחר יותר, אחד מסוכני הגז הראשונים של חברת "של" שהייתה אחר כך לחברת "פזגז". עד לפטירתו עבד בסוכנות הגז שלו ומשנפטר, הועברה בירושה לבנו המאומץ דוד קרתי.
בשנת 1921, נבחר כחבר בוועד ה"הגנה"; בשנים 1931-1928, חבר בוועד המושבה; חבר במועצת המנהלים של "קפה חקלאית"; בשנת 1938, משנוסד סניף מגן דוד אדום בראשון לציון, נמנה עם חברי ההנהלה; חבר ב"אגוד החיילים המשוחררים בישראל".
מתוך אלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון
David Oren
הגברת בת שבע פרפרי הייתה המורה שלי לפסנתר…. בערך איפה שהוא בין גיל 8 ל-10 או משהו כזה…. הייתי הולך אליה ברגל (לא מרחק גדול במיוחד) שלוש פעמים בשבוע, ולמרות כל זה פסנתרן גדול לא יצא ממני…. אבל להפתעתי אני מסוגל עדיין לקשקש על פסנתר ניגונים פשוטים באצבע אחת…. זה כנראה כמו רכיבה על אופניים. ברגע שתפסת את הפרינציפ, לא שוכחים אותו.

ישראל פרקר
בת שבע פרפרי לבית טופורובסקי נולדה בראשון לציון ב1909.
למדה בקונסרבטוריון "שולמית" בתל אביב, תחת הנהלתו של אופנקו.
מגיל צעיר ועד זקנה ניגנה ועסקה בהוראת נגינה בפסנתר, ובתקופה מסוימת אף באקורדיון.
מתוך אלבום המשפחות.
גדעון לבב
וינדמן גר בקומה התחתונה במקביל למשרד חברת חשמל. אני זוכר את המרפסת ובה הכלב – פודל לבן בשם "פולי", נרצח ע"י עובד העיריה חיים שרף, למרות שהיה לו מספר, שהיה מוסתר במקצת ע"י התלתלים. האם אתם מאמינים כי היו דברים כאלה: עובד עיריה עם רובה יורה ברחובות? אנחנו גרנו מעל בת שבע פרפרי. את הוראות הנגינה הייתה מעבירה בקול רם מהמיטבח., כניראה שניגתה: "לעליזה" של בטהובן. לאצילה: לוולודיה וינדמן הייתה סוכנות של בלוני גז של "בוטגז" לימים הפכה ל"פזגז" משרד היה ברחוב רוטשילד. לא היו לו ילדים ומי שקיבל את החנות היה דודיק קרצבסקי, שהיה בן אחותו. תודה על השיתופים..

David Oren
עכשיו מתעוררים אצלי כמה ניצנוצי זיכרון…… אני באמת זוכר בתור ילד את וולודיה מהמרפסת בקומה הראשונה של בית סבא…. לא זוכר את הפודל הלבן, שאולי "נפל" לפני זמני, אבל אני זוכר את האיש עם הרובה שהרג כלבים ברחוב לובמן, למטה, במיגרש הריק שהיה על יד הבית של סיני ליבוביץ, מאחורי הבית שבו התגורר אז מאיר וינטר…. ווואאאווו, הסתובב לו איש עם רובה גדול ברחוב, ואף אמא לא יצאה להפגנות על סיכון הילדים בשכונה שנהגו להזדנב אחריו – למרות שאני זוכר שהיה מנסה לגרש/להרחיק אותנו ממנו, ללא הצלחה יתירה….

Atsila Benton
אני טעיתי. המשרד היה ברחוב הרצל קרוב לרחוב רוטשילד. נכון דוד קרתי ירש את הסוכנות. הורי היו לקוחות שלהם הרבה שנים.

דליה הלם
אבי היה סדרן מהפועל ולקח אותי הרבה לסרטים. בקולנוע נעמן, אם זכור לי נכון מילדותי, היה קפה שלווה, ההורים סיפרו לי שבימים הטובים, היו צעירים באים לרקוד לצלילי מוסיקה לריקודים נוסטלגיים.

David Oren
דליה, זכור לי סדרן בשם מאיר לוינסון (אם אינני טועה), שהיה עובד גם בקולנוע נעמן וגם בקולנוע ראשון. אחיו, שאותו היכרתי רק בשם לוינסון, היה עובד אצל סבא שלי בחברת חשמל, נדמה לי בתור מנהל החשבונות או משהו כזה. המאיר לוינסון הזה נהג להכניס אותי חינם לבתי הקולנוע האלו בזכות היותי "הנכד של סופר"….. (נדמה לי שלסבא שלי היתה יד בזה….).

ישראל פרקר
אריה לוינסון נולד בנימנצ'ין, ליטא ב1914. היה פעיל בתנועת בית"ר בוילנא והוברח לארץ ישראל בצורה בלתי לגלית. תחילה עבד כחשמלאי תחזוקה עבור הבריטים בבסיס סרפנד (צריפין). עם עזיבת הבריטים את הארץ (1948), החל לעבוד בחברת החשמל לישראל.
בשנת 1950 עבר להתגורר ברמלה שם התמנה למנהל חברת החשמל רמלה-לוד. בהמשך היה לחבר מועצת העיר רמלה ואחראי מחלקת החינוך.
מתוך אלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון

דליה הלם
איפה הוא גר בראשון?

David Oren
אין לי מושג היכן התגורר בראשון. מעולם לא ביקרתי אצלו. אבל אני יודע שאחיו, זה שעבד אצל סבא שלי בחברת החשמל, היה מגיע לעבודה כל הדרך מרמלה…. אולי גם הוא התגורר שם.

דליה הלם
בקפה שלווה היו זוג מבוגרים שניהלו את המקום. היו להם שני ילדים, אני זוכרת עליזה ואלכס
נהל

ניצה וולפנזון
מזכרת מקפה שלווה שנת 1951 (אמי ז"ל שמרה).
דליה הלם
איזה יופי… אני מנחשת שאת אספנית חיוביתתתת.

ניצה וולפנזון
שומרת לזיכרה…. עוד הרבה דברים.

Yair Levius
תצלום של אימי ודודתי מ"קפה שלווה", מתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת.