אריה רוזנברג
כמנהגנו כל יום ששי, מזה יותר מעשרים ושתיים שנים, דבורה ואני נוסעים לקנות פרחים ליד בית עובד כדי להניחם על קברו של שחר בננו שנפל באסון המסוקים בארץ פלגי מים בשנת 1997.
אני מחנה את הרכב בחצר גדולה ודבורה יורדת על מנת לקנות הפרחים.
אני מביט סביבי ורואה מולי שלושה עצי תות עמוסי תותים לעייפה. ייצרי לא עמד בי וירדתי כדי לטעום מהפרי העסיסי והמתוק הזה.
תוך כדי זלילה מחשבתי נודדת עשרות שנים לאחור עד שנעצרה בחצר משפחת פניני בתחילת רחוב בלפור הסמוך לרחוב רמב"ם ובעץ התות הגדול.
והפעם "רישונים" אעשה לכם הכרה עם עץ התות הגדול שצמח לו בחצר משפחת פניני. את עץ התות נטע סב המשפחה מיכאל יצחקוב בצד החצר הפונה לכיוון חנות המכולת של מויז פרנקו, בראשית שנות השלושים של המאה שעברה.
העץ גדל מהר והפך חזק וגבוה – כל-כך גבוה, שהיה צריך לגזום אותו כי ענפיו נגעו בחוטי החשמל.
במקום צמיחתו של העץ היו משבי רוח מכל כיוון. בכל פעם שהרוח נשבה השמיעו עליו רחש שדמה לגלי ים המתנפצים אל החוף.
הייתה שמועה ששתיל עץ התות הובא מבאר יעקב, שם חיו לא מעט אנשים מבני העדה הקווקזית, אליה השתייכה משפחת יצחקוב ש-בתם נישאה לבן משפחת פרלמן שעיברת שמו ל-פניני.
אני נזכר בעסיס שהיה ניגר מהפיות וזורם לו במורד גרוננו ומכתים הגופיות הלבנות (קראו לגופיות- גופיות סבא) אותן לבשנו מידי קיץ. אלה כתמים שלא "ירדו" גם בכביסת ההרתחה.
ימים ארוכים שימש עץ התות לילדי השכונה שחברו לחיים ויוסי פניני כמקום משחק כעץ בג'ונגל אפריקאי כמקום סתר ומחבוא.
כותב יחיאל שבילי בן השכונה: "אתה לוקח אותנו אריה אל מחוזות ילדותנו ומזכיר לנו חוויות שממש חרוטות היטב בזיכרוננו. תחת עץ התות וסביבתו העברנו חלק גדול מזמננו במשחקים שונים כמו ארבע תחנות, גלמורה, מחבואים, שוטרים וגנבים".
ליד עץ התות גדל לו עץ אזדרכת שפרחיו הסגולים הדיפו ריח משכר אך אנו השתמשנו בעיקר ב-פרות העץ ככדורי ירייה, אותם ירינו מתוך גלילי מתכת או פלסטיק אל עבר אנשים .
אני זוכר שגם ה-פרות של ג'דע (מלוות בדרכן בידי ציונה או אברם אל המרעה או חזרה אל הרפת) היו סופגות באחוריהן מטח של "בומבלך" דבר שלא הפריע להן כלל.ז
זוכר איך נדברנו חיים ויוסי פניני אחי זיגי ואני לגדל תולעי משי כדי שיטוו לנו חוטי משי אותם נמכור ונתעשר.
נטלנו קופסת קרטון נעליים ריפדנו את הקופסה בעלי תות כמזון וחיכינו לראות איך החוטים עוטים את הגולם.
למרות הטיפול המסור שלנו התאכזבנו מרות להבין שכל רצונו של ה-"גולם" הוא להיות פרפר ולא פועל בתעשיית המשי כמו בסין.
מעשיה אורבנית יודעת לספר כי יום אחד יוסי פניני שהיה שובב גדול הטיח ב-"בקבוקים" (אותו יהודי שהיה מסתובב בין בתי השכונה וקונה בקבוקי זכוכית למחזור) כמה בומבלך. לרוע המזל "בקבוקים" גילה את מקום מחבואו של יוסי בצמרת עץ התות והחל לצרוח כמו משוגע.
יוסי נבהל וירד במהירות בורח כש"בקבוקים" רודף אחריו כדי להכותו. מזלו של יוסי שנכנס לחנות המכולת של מויז פרנקו שהסתיר אותו עד יעבור זעם.
שנים חלפו בית משפחת פניני נמכר וגם עץ התות נעקר כדי לבנות רב קומות.
אתם יודעים מה? יש לילות בהם אני חולם על עץ התות הגדול בחצר משפחת פניני שהיה עבורנו ילדי השכונה כעולם ומלואו…
לפני זמן שוחחתי עם בתיה נוי בת למשפחת פניני המפוארת ושמחתי לשמוע שהיא זוכרת את עץ התות בחצר ביתם.
Rachel Aloni
סיפור מרגש ומרתק. תודה לך.
ישראל פרקר
זיכרונות ממשפחות יצחקוב (יצחקי) פניני, מאלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון.
בתיה נוי
בתיה נוי
זיכרונות מהמשפחה המעורבת שלי. אמא שלי הגיעה לראשון כשהיתה קטנה ב1922. התחתנה עם אבי, יליד ירושלים. ממשפחת ריבלין. הגיעו לארץ ב1830. הרבה לפני ראשוני ראשון. סבתי והסבתא רבא שלי, גם נולדו בירושלים.. תרמו לכל עניי ירושלים..רק רכוש לדורות הבאים, לא השאירו.
ישראל פרקר
בתיה נוי , חתיכת סיפור.. כתבת מעט ואני למדתי הרגע, המון, על מקורותייך הירושלמיים הקדושים.
קיצרתי הרבה….
כידוע לך, אביך, צבי פניני, נולד בירושלים, נצר למשפחת ריבלין, שהגיעו ארצה בשנות ה-30 של המאה ה – 19. סבו, הרב יצחק צבי ריבלין, התפרסם כאחד הפוסקים הגדולים בירושלים.
צבי התגייס ל"הגנה" והיה בין העולים הראשונים להתיישבות ב"חניתה" בתקופת "חומה ומגדל". למד באוניברסיטה העברית שבהר הצופים, ירושלים. לימודיו נקטעו עם נישואיו בשנת תש"ב, 1942, והמעבר להתגורר בראשון לציון. ב"שבת השחורה" (1946), מצאו הבריטים נשק בביתו והוא נעצר והועבר ללטרון.
במהלך מלחמת השחרור נלחם בחטיבת "אלכסנדרוני" ונטל חלק פעיל במבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים. היה ממקימי "מבטחים" ואף שימש כסגנו של מנהל "מבטחים". כעיתונאי פרסם מאמרים בעיתון "דבר". בתפקידו האחרון היה מנהל סניף "מבטחים" בראשון לציון.
שימש כמפקד נפת הג"א (הגנה אזרחית) אזורי, היה פעיל בסניף מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) בראשון לציון, היה ממקימי "צוות" (ארגון החיילים המשוחררים) ומתנדב במשטרה.
הסב סבא שלך, הרב יצחק צבי ריבלין, 1857 -1934 , התפרסם כאחד מגדולי ירושלים והיה ממנהיגי המזרחי בארץ ומייסד סניף המזרחי בירושלים, שהיה הסניף הראשון של התנועה בארץ. כונה "דרשן הגאולה" כיוון שהיה מרבה לדרוש בענייני גאולת ישראל. כיהן כרב שכונת זיכרון משה והסביבה במשך כ-20 שנה.
נולד בעיירה טולוצ'ין הקרובה לשקלוב לרב בנימין ולרייזל, שניהם נכדי הרב משה ריבלין משקלוב שהיה ראב"ד האשכנזים בירושלים ובן הרב הלל ריבלין משקלוב, מחברקול התור ומתלמידי הגר"א.
רעייתו, אם חמשת ילדיו, התנגדה לרצונו לעלות לארץ, והוא נתן לה גט ועלה יחידי בתרמ"ד. גם בין גדולי ירושלים התבלטה גאונותו המופלגת, בייחוד בבקיאותו הגדולה בש"ס ופוסקים ובשקידתו העצומה. הוא ידע היכן נמצא כל דבר שבש"ס במידה מדויקת יותר מב'מסורת הש"ס'. כוח תפיסתו היה עצום, עד שהיה יכול להגיד במהירות את מספר המרצפות שבחדר או מספר האבנים שבבניין.
במשך כ-20 שנה ועד פטירתו, היה הרב של שכונת זיכרון משה והסביבה.
ביום הלוויתו הכריזה הרבנות הראשית על ביטול מלאכה. בהלוויתו השתתפו אלפים מבני כל החוגים.
ספדו לו הרב הראשי לישראל הראי"ה קוק. הרב יוסף גרשון הורביץ והרב שמואל רפפורט.
מעניין !!!
Hanna Hanna David
תות העץ שעליו טיפסתי וקטפתי את פירותיו האדומים קטפנו ואכלנו עד שמיץ אדום ומלכלך ניגר על גופיות הסבא הלבנות ולא ירד בכביסה… היה בחצר של אלי קפלן שאמו בתיה הייתה גננת שלי בגיל שנתיים ברחוב הברון הירש, ממול לביתנו במס׳11. לא עזרו ה״מנות״ שקבלנו ותמיד חזרנו למקום הפשע.
בחצר שלהם היו גם שיחי פטל עם טעם ♥️ גן עדן שיחי עגבניות, מלפפונים ועוד?.
גם אנחנו גידלנו תולעי משי והאכלנו אותם עלי תות בקופסאות נעליים עם המכסה המחורר.
Tamar Potashnikov Finkler
היה לשכנים שלנו, והעץ היה ענקי, בילדותנו היינו מטפסים וזוחלים את התותים בהנאה….?
David Oren
אצלנו ברחוב לבונטין היה עץ ענק כזה בחצר של אני שוסהיים ז"ל (בעלת חנות הארנקים ברחוב רוטשילד) שעם הבן הצעיר שלה, יהושע (שושו) היינו מיודדים והיינו מטפסים עליו וזוללים את תותיו במרץ מלא כתמים שלא יורדים. העלים של העץ הזה היו חביבים גם על תולעי המשי, אותם – חוץ מכמה שהיינו מחכים בסבלנו שיפקעו בכדי שנוכל לראות את הפרפרים יוצאים מהם, מיבשים את הכנפיים המעוקלות שלהם, ופורחים להם….. לא היו פרפרים מרשימים במיוחד ככל שזכור לי. אבל היו גם פרפרים אחרים שנהגו להימשך לעץ הזה, בעיקר בעונת הרפרפים, ובמיוחד רפרף-גולגולת-המת הגדול והזכור לטוב, שהרעים את האוויר ברעם ניפנוף כנפיו וסיים את חייו נעוץ בסיכה בתוך קופסה עם מכסה זכוכית בחברת עוד כמה אקזמפלארים, בכדי להרשים את המורה לטבע בבית-הספר.
ישראל פרקר
חנה אני שוסהיים נולדה בלייפציג, גרמניה, ב1910. לאחר נישואיה הייתה בעלת חנות לדברי עור. בעלה, שהיה מבוקש על ידי הנאצים, ברח ליוגוסלביה ומאוחר יותר התאחדו בווינה , קיבלו סרטיפיקטים ועלו ארצה ב1934לראשון לציון. עם עליית הוריה ארצה, הקימו עסק משפחתי למוצרי עור ואני החלה לעבוד עם הוריה בחנות הארנקים ברחוב רוטשילד.
הייתה חברה בסניף של "הסתדרות הפועל המזרחי". ייסדה עם חבריה את בית הספר הממלכתי דתי הראשון של זרם "המזרחי" שבהמשך הפך לבית הספר "סיני". עזרה בייסוד תנועת "בני עקיבא" במושבה.
בפרישתה מעבודתה, הייתה פעילה בארגון "יע"ל" (יד עזר לחולה), סייעה במחלקה האונקולוגית בבית החולים "אסף הרופא", התנדבה במוסדות רבים: בקופת חולים הכללית, במלב"ן, במועדון הקשישים ביד אליהו, בארגון "בני ברית" ובעמותת "אנוש". על פעילותה ההתנדבותית רבת השנים זכתה בשנת 1998, בתואר "יקירת העיר ראשון לציון".
מתוך אלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון
עמליה רוזנבוש נבון
איזו אשה חביבה הייתה אני שדברה עם אמי נייקית גם כן בגרמנית
עמליה רוזנבוש נבון
אני שוסהיים בעלת חנות ארנקי הברון שם עבדה עם בנה שלומי
שני ילדיה הנוספים הם יהודית לנדאו ושושקה
Tamar Potashnikov Finkler
יהודית היתה שכנה של חמתי וחמי…..?
עמליה רוזנבוש נבון
שכניי מרחוב לבונטין סמוך לבית סופר
יעקב בן-צבי
מעניין אותי. מול בית סופר בפינה הייתה גרה משפחת פלוטקין הבת בשם צילה והבן חברי שמו משה ???
David Oren
אכן כן. האבא שלהם, יצחק פלוטניק שהיה קבלן, הוא זה שבנה את הבית. לדאבוני הרב גם צילה וגם משה אינם איתנו יותר. אהבתי את שניהם. אני עדיין בקשר עם חלק מילדיהם. היחידה שעדיין בחיים היא האחות הצעירה של משה וצילה – תמרה – שמתגוררת בנתניה.
יעקב בן-צבי
תודה לך . היינו שלישית חברי ילדות משה , עמנואל קרלן ואנוכי. אנו גרנו רחוב לבונטין פינת מאירוביץ . בזמנו הבית היה של מש" שוחט.
David Oren
יעקב בן-צבי מכיר את הבית של שוחט. התגורר בו ידיד ילדות שלי (ושל שאר השכונה) גדעון רוטשילד (שנפטר לא מזמן), שהיה חרש וכמעט "אילם". היתה שם צרכניה, וברחבה שלה היינו נוהגים להתכנס כמעט כל יום אחרי הכנת השיעורים בכדי לשחק ולהעביר זמן.
יעקב בן-צבי
האם הכרתה גם את יוסף צנזר [קראו לו לוטה] ואחותו שרה .גרו בקומת קרקע ..ובקומה ראשאנה גרה משפחת רטנר ?
Yair Levius
מצרף כאן תצלום של בית הורי, שצולם מהקומה העליונה של "בית שוחט".
אבי רכש את הבית המצולם כאן, ממר שמואל נוטמן בשנת 1949. ב-5 אפריל 1950 עברנו לגור בו, בקומה השניה. אבא שנפטר ב אוגוסט 1989 גר כאן עד יום מותו. אני הספקתי להכיר את משפחת צנזר. גם משפחת זלמנסון גרה בבנין שהזכרת. משפחת רטנר גרה בבנין ממול=בפינה המערבית של לבונטין עם מאירוביץ, ובאותו הבנין גרה גם גב' סטפה ברנפלד, אמא של אמנון, שהיתה חברה קרובה עם אמי, פירה לויוס. יום טוב והרבה בריאות. נעים להזכר בהסטוריה השכונתית. יאיר לויוס.
יעקב בן-צבי
תודה רבה הכן נעים להיזכר בגעגועים
האם גדעון היה הבן של מאירה ?
Yair Levius
אכן כן, הוא בנה הצעיר של מאירה. לגדול קראו דדי. יאיר לויוס.
בתיה נוי
בתיה נוי וכל הזיכרונות הללו פרצו בגלל עץ התות שגדל בחצרנו? הרבה זכויות יש לעץ הזה.
יעקב בן-צבי
יאיר את מאירה ובעלה זוכר אני . .נעשה קצת סדר .מאירה גרו בבית אימה .בית פרטי אנחנו גרנו קומה שניה הדירה הפונה צפונה .ממערב לבית מעבר לכביש היה שטח פתוח ובהמשך מערבה היה בית פרטי של משפחת ויינשטיין שהיה מנהל הדואר בנו היה בשם אליק אחותו גדולה ממנו אינני זוכר שמה.אגב בשנים שגרנו שם סללו את רחוב לבונטין והיינו חוזרים הביתה מכוסים ברסיסי זפת .
David Oren
יעקב בן-צבי כן. גדעון היה הבן של מאירה. היה לו אח בשם דדי (כמו השם – כינוי – שלי….) שככל שידוע לי התגורר בקומה העליונה לפחות בשנת 2001…. לא יודע מה עלה בגורלו.
David Oren
בתיה נוי אפשר לשיר "הכל בגלל עץ-תות קטן, הכל בגלל עץ-תות"…. עם מנגינת השיר "הכל בגלל מסמר קטן"…. ?
בתיה נוי
רעיון נחמד. מה שיפה בבני המושבה שזיכרון אחד, , מעלה אצלם עוד ועוד זיכרונות. של אנשים ומקומות. ואנחנו למעשה, הדור האחרון שעוד זוכר את ראשון הקטנה, שלמרות שכבר היתה עיר, עדיין קראה בפינו – המושבה. אחר כך, לא יהיה מי שיזכור. ורק הכתוב יישאר.
Yair Levius
במעלה רחוב לבונטין.
יעקב בן-צבי
דוד אני מדבר על שנים 1936 -1941
Yair Levius
התצלום שהצגתי כאן הוא משנות ה-50, כאשר רחוב לבונטין היה עדיין "סלול" מאבנים, בשנים מאוחרות יותר סללו אותו כמקובל עם זפת וכ'ו.
Adi Segal
למה היה לו אח, דדי עדיין חי באותו בית.
יעקב בן-צבי
השאלה איזה קטע מהרחוב מצולם אני מתיחס ממאירוביץ לדרור
David Oren
טוב, הישגת אותי. זה לפני שנולדתי…..
David Oren
יאיר, זה נראה כמו כמעט מול הכניסה לבית של סבא שלי….
David Oren
פיספסת את הצרכניה…. עוד טיפ טיפה שמאלה….
Yair Levius
Yair Levius שבת בבוקר, חברים יקרים: עדי, יעקב, דוד: התצלום הזה הוא "מהבית של שוחט" = הבית שבו גרה מאירה רוטשילד- מאירוביץ 1 פינת לבונטין 10. צולמה כאן הכניסה המערבית של הבניין. בקצה השמאלי של השלט רואים חתיכה מהחזית של רח' לבונטין, היכן שהייתה בעבר "הצרכנייה". מוזמנים לעיין ב:"מפות גוגל". יום טוב, יאיר לויוס.
כתיבת תגובה