ניצה וולפנזון
באתר נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית , בעריכת דיויד סלע, מצוי הערך "כרית למחטים":
"כאשר הבנים היו בשעורי המלאכה עושים עבודות עץ, הבנות היו מכינות בשעורי תפירה סינרים, מפיות, תיקי אוכל וכריות למחטים, כמתנה לאמא ליום האם."
זהו תיאור נכון ומקובל, אך בידי גירסה שונה לחלוטין – כרית למחטים שהכין תלמיד בשיעור למלאכה (ולא תלמידה בשיעור תפירה).
זה סיפורה של הכרית שלי:
בחרדת קודש צילמתי את "הפנקס" הזה, המכיל בשמאלו כרית למחטים, שהכין אחי היקר בעז ז"ל.
הייתי אז בערך בת 6 ובעז היה גדול ממני בחמש שנים. הוא הכין עבורי את המתנה בשעורי המלאכה בבית הספר.
עברו מאז עשרות שנים ואני זוכרת היטב את התרגשותי ופליאתי על כך שמצא לנחוץ להכין לי. ישב וכתב את ההקדשה וחתם את שמו. רק עכשיו שמתי לב שחיקה את חתימתו של אבא.
לא השתמשתי בפנקס ובכרית, מי יכול לדקור במחטים מתנה שכזו? אבל השנים הטביעו את חותמן בכתמי חלודה. לכן הצילום אינו מחמיא לפריט שזכה לתשומת לב מרבית ואהבה רבה על ידי יוצרו.(בשעת הצילום הוספתי לראשונה מאז ילדותי את המחט והסיכה לצורך הדגמה).
בעז היה הבן היחיד בין שלוש בנות.(התמונה המשפחתית מ1931) הוא זכה להערצה של כולנו. "בוזינקה" שלנו. ואני, הקטנה, הבטתי בו בעיניים כלות. בבוקר, לפני לכתו לבית הספר, היה יוצא למרפסת ומתהלך הנה והנה כשהוא לומד בע"פ את פסוקי התנ"ך ומבטא אותם בקול רם. כשגדלתי ניסיתי לחקות אותו. בבית הספר חזרו המורים על השאלה אם בועז הוא אחי.
עוד תמונה של כרית מחטים בצורת לב, מתקופה מאוחרת יותר. האחות הבכירה שמעונה, גם היא לצערי כבר איננה איתנו, העניקה לי אותה כאשר חזרה מאחד מטיוליה בחו"ל.
כרית זו טומנת בחובה סיפורים על ימים אחרים.
קובץ תגובות לרשומה שפורסמה בפייסבוק
דורית אלמוזנינו סרפיאן
מרגש..
שוש קשת
❤️ תמונת הארבעה מוכרת ואהובה עלי מאד…ובשיעורי התפירה, כשרקמנו מפית, של דוד סינוואני היתה הכי יפה ומושלמת…אז גם בנים רקמו איתנו. המורה היללה את דוד מאד.
Yeheskel Zilberstein
סרטון המתאר את הכנס של בוגרי "חביב" במלאת 120 שנה להיוסדו.
ניצה וולפנזון
תודה יחזקאל. לא הייתי בכנס והיה נחמד להיפגש בסירטון עם אנשים ששנים רבות לא ראיתי.
Yeheskel Zilberstein
ניצה, גם אני נהניתי לפגוש שוב חברים רבים בני המחזור שלי וגם אחרים שלמדו ב"חביב" באותן שנים אבל בשנתונים צעירים ומבוגרים מאיתנו…
ניצה פרילוק כותבת על הזיכרונות השונים, שמעלה ניצה וולפנזון, בפוסטים שונים:
הטקסט שלך, ניצה, כתוב בחן רב, ברגש פועם ובכישרון תיאור מדויק של זיכרון מדרגות הבית, של כרית המחטים וחמדתה, של הרוכלים השונים על מרכולתם, וכמובן של השמחות. הומור, גאווה, עצב וגעגוע משתלבים יחדיו.
קראתי עתה בתנופה אחת בדומה למקצב וללחן של אפיזודות הילדות כפי שהונצחו על הנייר.
אני מוצאת חשיבות רבה במסמך זיכרונות אישיים זה. תמונות התרבות החומרית ורוח התקופה המצטיירות מנקודת ראות הילדה אמינות ומרתקות ברוחב היריעה.
בברכה ניצה פ'.