ישראל פרקר
הפעם אני מביא לכם את סיפור כיבושו של מחנה צריפין – סרפנד, מספר ימים אחרי תחילת מלחמת השחרור.
זהו סיפור שאני לא היכרתי עד לאחרונה.
תושבי מזרח ראשון סבלו מאוד מיריות הערבים שכבשו את המקום לאחר שהבריטים נטשו את המחנה. אבל הם לא הספיקו להיות במקום זמן רב. בלוחמים היו רובם תושבי ראשון והסביבה.
הימים הם ימיו האחרונים של השלטון הבריטי בארץ, עקב ההכרזה על הקמת המדינה ופלישת המדינות הערביות לשטחי ארץ ישראל.
ב-14.5.1948 פינה הצבא הבריטי את מחנה צריפין. מיד לעזיבתו נתפס המחנה על-ידי יחידה ערבית בכוח של פלוגה בערך שהגיעה מרמלה. היו אלה חלק מאנשי חסן סלמה שהגנו על העיר רמלה.
אש האויב גרמה למתח בשכונותיה המזרחיות של המושבה, ולבהלה מסוימת, ולבקשות עזרה תכופות מצד פרנסי העיר ממטה החטיבה. נמצא אפילו מי שטען למטה החטיבה: "ראו מה עוללתם לנו? לקחתם את בנינו ואת נְשקנו ושלחתם אותם לגזרת ירושלים, ואת המושבה הפקרתם לחסדי האויב…"
לאחר שמלאי התחמושת של המק"ב אזל התקפל הצוות וחזר לבסיסו, לתדהמת אנשי ראשון-לציון.
מפקד הפלוגה, שהיה איש רחובות, קרא להשקטת הרוחות את מפקד המסייעת יוסקה פיין. יוסקה היה איש ראשון והמבוגר בין אנשי ראשון בגדוד והיחידי מאנשי ראשון, שנוסף להורים היו לו במושבה גם אֶשה וילד.
שתי מחלקות רגליות, בפיקודו של המ"פ שניאור, יפרצו למחנה מדרום וישטפו את קטעו הדרומי. יחידת משוריינים, בפיקודו של אריה רייס, תבוא ממערב בציר הכביש המוביל למחנה ראשון לציון, תפרוץ לתוכו מצד זה ותשטוף את קטעו המרכזי. מחלקת רגלים, בפיקודו של הסמ"פ יענקליה נחמיאס תפעל בתחילה כהטעיית נגד קטעו הצפוני מערבי של המחנה, ואחר תפרוץ אף היא לתוכו ותשטוף את קטעו הצפוני, ויחידה מסייעת של מק"בים, בפיקודו של יוסקה פיין, ומרגמות 81 מ"מ בפיקודו של מיכה אפשטיין, תרתק את האויב שבתוך המחנה באש בהתאם לצרכים. מיד לאחר הכיבוש, יתבססו הכוחות במחנה, לסיכול התקפת נגד אפשרית של האויב ויחזיקו במקום עד להחלפתם על ידי גדוד 55.
אש המחלקה עוררה את האויב לתגובה מידית, והוא פתח לעברה באש מרובים ומקלע שהיה מוצב בסביבות מגדל האימונים הנישא, שבקטעו הצפוני מערבי של המחנה. בשעת מעבר הגדר, נפגע קשה ברגלו איש מחלקת ההטעיה, דוד מזרחי. מחמת דיוּקה של אש האויב ועוצמתה, קשה היה לחבריו לחוש לעזרתו, הסמ"פ שוורץ זחל לעברו לחלצו, ואולם עד הגיעו אליו איבד דוד מזרחי דם רב ומת מפצעיו.
בין היתר, נעזרו גם במִתקני חבלים שהיו כלוּלים ב"מסלול".
הם הורידו מעל התורן את הדגל הערבי וקבעו במקומו דגל עברי.
כתב יוסף פיין בספר "ראשונים בהגנה".
טורפדו בנגלור הוא מתקן לפריצת מעבר בשדה מוקשים ובסבך גדרות תיל. המתקן בנוי מצינור הניתן להארכה ומכיל מטעני נפץ. הוא מיועד לשמש אמצעי לטיהור ופינוי שדות מוקשים, גדרות תיל ומכשולי קרקע נוספים. השימוש בו מאפשר למפעיל לפרוץ מכשול תוך מניעה מחשיפה לאש האויב.
פצצת פיאט: פִּיאַט הוא מטול חי"ר נגד טנקים (ראשי תיבות של Projector, Infantry, Anti Tank). הפיא"ט הוא נשק נגד טנקים (נ"ט) שפותח על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה.
( ויקיפדיה כולל התמונה)
תגובות לרשומה בפייסבוק
Ilana Muskal
מרתק. תודה.
מלכה חגין
אילו זכרונות. הייתי כבת שנתיים, גרנו אז ברחוב בלפור, היום שיבת ציון.
אני זוכרת שאמי ואני התארחנו, לתקופה של כשבוע, אצל חברים, שגרו ברחוב רוטשילד, מעל בית המלאכה לשמיכות של עליזה, היום קניון רוטשילד.
הסיבה הייתה שהיה ירי צלפים על הרחוב שלנו. רק לאחר שסרפנד נפל לידנו שבנו הביתה.
תודה לך על פרק היסטוריה זה.
Hanna Hanna David
מרתק! למרות שהכרנו מקרוב את הנפשות הפועלות כמו יוסקה פיין שהוא דוד של ורד פיי מורג ועוד.
אבי היה בחטיבת גבעתי כמו עוד רבים מבני ראשון לציון … היה מעניין מאד לקרוא את הכתבה.
קרב מורכב על ידי טובי בנינו הגיבורים.
יעל אבל
יעל אבל תאור מרתק. תודה על הסיפור.??
רות פינס
הייתי ילדה בת 11בערך ומכיוון שגרתי בסוף רחוב ביל״ו. היה מסוכן ללכת מבי"הס חביב הביתה.
היו יריות ממזרח ,מסרפנד. אי לכך עברתי לגור בבית דודתי במערב ראשון.
אני זוכרת את היום הבלתי נשכח שבו חזרו גיבורנו הביתה, בינהם היה אחי יצחק ימפולסקי.
ניצה וולפנזון
תודה ישראל על הרחבת הסיפור הידוע – וברצוני להזכיר שאברהם, בעלי, היה בתפקיד של העברת הודעות על ברכות המים ממש בזמן שהאנגלים עזבו את סרפנד ופתחו את השערים לערבים.
הוא הודיע על כך למפקדות בתל אביב וברחובות ולא הבין למה אנחנו לא מקדימים להיכנס למחנה.
כאשר שאל על כך אחר כך ענו לו שהיו בראשון רק 8 רובים.
אני מתייחסת למילה "חבלים" המופיעה בתיאור הקרב. כאשר נודע שהלוחמים השתמשו בחבלים "קול ישראל" הודיע שהכיבוש נעשה מאחר שהחיילים היו כטרזן שהשתמשו בחבלים שהיו קשורים לעצים כדי לעבור את הגדר.
מצרפת את הקטע מעיתון "הצופה" מאותו יום.
(כאשר העליתי את הקטע הזה בפייסבוק הגיב אחד מהלוחמים שראה את הכתוב, שזו שטות גמורה של עיתונאי זריז".
כתיבת תגובה