ליאורה בירן ברשבסקי סיפרה לי:
סבי, (מצד אבי) שלמה ברשבסקי הגיע לראשון בצעירותו, בן 13, ב1891. אבי, משה ואחיו שמחה דוד, בת שבע (בוקס), נפתלי, רבקה (דודזון), וחיים נולדו בראשון ואני גדלתי במושבה הקטנה ששם אבי היה מוכר לכולם ואני, ילידת 1954 יכולתי לקחת ככל העולה על רוחי בכל חנות ואבי הגיע לשלם, מאוחר יותר.
סבא שלי, אבי אמי, אסתר, היה יענקל (יעקב) גולדברגר. הוא נהרג במשוריין בפריצה לעטרות כשהיה בעל קווי האוטובוס לעטרות ולנווה יעקב. לפני כחודש חזר אלינו אקדחו והחגורה עם הכדורים . כך הסתובב בין הערבים שפחדו ממנו.
מאתר יזכור:
יעקב בן חנה ואריה-לייב גולדברגר, נולד בשנת 1896 בירושלים והתחנך בישיבותיה. לאחר-מכן פנה לחקלאות והיה מראשוני מתיישבי נווה יעקב. הוא נהג במשאית בקו ירושלים-עטרות ועסק בהובלת נוסעים ותוצרת חקלאית בקו ירושלים-נווה יעקב-עטרות. הוא היה איש תורה ושומר מצוות וחבר ה"הגנה" במשך שנים רבות ושמר בנשק על צינור-המים לעטרות. נודע בסביבה כאמיץ-לב, בעל-כוח וקומה, ונקרא "שאטר" (בן חיל) בפי הערבים.
משמונה בניו ובנותיו נפלו שני בנים. בנו זלמן נפל במלחמת-העולם השנייה ובנו חיים, ממגיני עטרות גם הוא, נהרג כחודשיים אחרי מות אביו.
ובחזרה למשפחת ברשבסקי.
שלמה ברשבסקי (הסבא) עלה לארץ ב 1891, יחד עם אמו האלמנה, התיישב ביפו ועבד אצל ל' גולדברגר.
לאחר נישואיו לשרה גולדברגר, החל לעבוד ביקב בראשון לציון. כל השבוע היה מתגורר בגפו במושבה ובסופו – חוזר אל ביתו ביפו.
היא הייתה אישה פעלתנית, דיברה מספר שפות: אידיש, מעט תורכית, ערבית ועברית. חייה במושבה עברו עליה, יחד עם משפחתה, בביתם אשר ברחוב ירושלים, בית עשוי חימר וטיט.
הוא התמסר לענף הגפן והיה למומחה. מאוחר יותר, קיבל חלקת אדמה ליד נס ציונה – אדמה שנרכשה על ידי חובבי ציון, ונטע את כרמו שלו. את היבול היה מעביר אל היקב על גבי גמלים וילדיו עוזרים על ידו. אחרי מלחמת העולם הראשונה מכר את הכרם. הוא היה איש ספר וכל ילדיו זכו בעידודו ללמוד ולרכוש השכלה.
רחוב ברשבסקי, באזור המסעדות באזור התעשייה הישן, בראשון, נקרא על שמו.
משה, בנם של שרה ושלמה ברשבסקי, אבא של ליאורה, היה איש אשכולות. אומרת ליאורה.
אבא שלי נסע בעולם, כשאנשים עוד התנייעו עם סוס ועגלה. בדק את ספרי החשבונות של אחים הלל באירופה.
כמה חבל שבקפלן קפח את חייו, מכלום, אבי, ב1979, בהיותו בן 59 , בדיוק כפי שקרה לאחותי נירה, לאחרונה, ב2020."
"בראשון הייתה קבוצת שחקני שחמט, שנפגשו הרבה בבתי קפה ואח"כ עברו לשחק בתוך חדר בבניין הפועל, ברחוב רוטשילד פינת ז'בוטינסקי.
המידע משולב עם מידע שלקחתי מ אלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון תגובות לרשומה בפייסבוק:
עמליה רוזנבוש נבון
ליאורה בת המחזור שלי בגימנסיה הראלית.
זוכרת היטב את אביך ואת אמך ואת החנות שהייתה ברחוב רוטשילד.
דברייך מרגשים ובהחלט חלק מרישון של פעם.
יעל אבל
אכן נכון ברישון של פעם גם אני הייתי נכנסת לחנויות כמו חנות הבגדים ספקת חנות הספרים מסדה בתקופת דוד שלגי אם אינני טועה בשם ועוד.וכמובן שאבא היה משלם.זו היתה תקופה נהדרת .??
Poli Vardi
ישראל אין עליך בסיפורי ראשון לציון
שאול ברטיש
תמונה מהממת.
אני משתתף בצערך על מות אחותך.
ליאורה בירן
תודה…
ליאורה בירן
תודה לישראל על ההשקעה והפרסום של הפוסט.
כל מה שנכתב הוא חלק מסיפור המשפחה שקשרה את גורלה במדינה ובראשון.
Moshe Bader
זוכר את חנות "נעורים" שהייתה להוריה…
כתיבת תגובה