בית הספר העברי הראשון

מתוך האתר נוסטלגיה אונליין  

בית ספר העברי הראשון

כתבה וערכה: ניצה וולפנזון

בית הספר העממי בראשון לציון, שנקרא היום בית ספר "חביב", נחשב לבית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם בו כל מקצועות הלימוד נלמדו בלשון העברית. בית הספר החל לפעול במבנה שהוקם בשנת תרמ"ו (1886) ברחוב אחד העם (שמו בעבר היה רחוב הרצל), בסמוך לבית הכנסת הגדול ופעיל עד היום.

"בבסיס הקמתה של ראשון לציון (1882) עמדו שיבת עם ישראל לארצו, עבודת האדמה ועיצוב דמותו של היהודי החדש בארץ ישראל. ….אחד מן הנושאים החשובים שהעסיק אותם היה חינוך הילדים ושפת החינוך. ….לא חלפו אלא שנים מספר מאז יסוד המושבה עד אשר החל לפעול בה בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם בו לימדו "עברית בעברית", כיום בית ספר "חביב". …בשנת תרמ"ו 1886 הקימה פקידות הברון בית עבור בית הספר …מינתה את  מרדכי לובמן מהנדס-מודד, בקיא בשפות ובמדעים, לנהל את "בית האולפנה" של המושבה. ….בשנת תרמ"ח 1888 נתמנה מרדכי לובמן למפקח על כל בתי הספר במושבות יהודה ודוד יודילוביץ נתמנה למורה ואח"כ למנהל מקומי של בית הספר. יחדיו פעלו השניים למען החייאת השפה העברית. ….קשיים רבים עמדו בדרכה של העברית: התלמידים לא דיברו עברית, ספרי לימוד עבריים כמעט שלא היו בנמצא והשפה היתה עניה ודלה במלים. המורים כתבו ותרגמו ספרי לימוד ואילו אליעזר בן יהודה חידש מילים עבור בית הספר של ראשון לציון. כך נולדו המלים: מגבת, גרביים, שרוול, צלחת,ממחטה, המחאה, סיור ועוד".
מתוך: "ראשון-לציון ערש החינוך העברי" מאת יונה שפירא, הוצאת מוזאון ראשון-לציון, 2008

על אותם ימים כתב דוד יודילוביץ בספרו "ראשו לציון התרמ"ב – התש"א" עמוד 191:
"חצאי אלמים היינו, דיברנו בידיים…ולפעמים נפלטה… מילה זשרגונית [ביידיש] או לועזית מהפה… ואף על פי כן גזר המורה על התלמידים והתלמידות: עברית. עברית בבית! עברית בחוץ! הן בבקעה, הן בהר, הן בשדה והן בכפר, עברית בכל מקום".

בניין בית הספר היה בתחילה בן קומה אחת:

בשנת 1900 התמנה הביל"וי ישראל בלקינד למנהל וניהל את בית הספר במשך שנה אחת בלבד. עד לתקופתו למדו למעשה הבנים והבנות במקומות נפרדים והוא איחד את  הכתות (בבניין החדש) ושם דגש על לימודי הגיאוגרפיה וההיסטוריה.

 

בזיכרונותיה של התלמידה גרטלה בן זאב היא מזכירה את המורים ומקצועות הלימוד:
יוסף ויתקין – תנ"ך, דברי הימים,ספרות עברית, ידיעת הארץ.
זלמן לוי רוזין – סיפורים עבריים, כְּתָב וּכְתִיב, פתגמים וביטויים וגינת היָרָק [חקלאות] קרסנטי (מנהל ביה"ס) – צרפתית.
ויניק – פיזיקה.
הלוי – טבע וסביבה.
גודלמן – תורה.
מורים נוספים:  התעמלות, זמרה ותפירה.

כך תארה גרטלה את השעור בתנ"ך עם המורה יוסף ויתקין:
"…פרקי ישעיהו וירמיהו, שהמורה קורא לנו מרתקים אותנו אל הספסל. שומעים את דבריו הנובעים מעמקי לבבו, בהתרגשות, ודבריו חודרים ללב, וכמו  נשארים שם לעד. אותו חזון יחזקאל "העצמות היבשות" – לא אשכח את הבעת פניו של מר ויתקין ז"ל, רוח הקודש ששררה בכתה, שקט ודממה. התלמידים נתונים כל כולם בשיעור ושומעים בצמא את דבריו של המורה המבאר, משנה ומשלש כל פסוק…..".

בהזכירה את המורה זלמן לוי רוזין סיפרה גרטלה על דוגמה מופתית של קליטת עליה באותם ימים:
"ביוזמתו של המורה רוזין יסדנו בשנת 1908 את האגודה "פרחי ציון". עקרונות האגודה היו: קליטת הילדים האומללים, מניצולי פוגרום קישינוב. הוטל על כל אחד מחברי האגודה לדאוג לחברים החדשים, ללמדם עברית, חשבון ועוד. לעזור להם בשיעוריהם, ולקלוט אותם בחברה. האגודה פעלה יפה. כל אחד השתדל למלא תפקידו וההצלחה היתה רבה".
בין התלמידות נמצאת גם גרטלה בן זאב.

בשנת 1929, עם גידול האוכלוסייה, נבנתה קומה שנייה והבניין הזה הוא בניין היסטורי. לאחר מכן נבנו בניינים נוספים בצד המזרחי של המתחם.

המנהלים של בית הספר:
כל אחד מהם תרם את חלקו לקידום בית הספר והצלחתו:
מרדכי לובמן, דוד יודילוביץ, ישראל בלקינד, יוסף ויתקין, ניסים כרסתני, יהודה לייב מטמן, אברהם הלוי, אהרון קרון, ד"ר מנצ'ל, יונה עדיני, אריה שורץ, תמר אבן, רחל אשל, איריס הלפרין, ענת רחמנוב.

לתלמידים רבים זכור אהרון קרון שניהל את בית הספר במשך 26 שנים, שתי בנותיו תמר וישראלה למדו בו תחת ניהולו, וכשבגרו לימדו בו. תמר (אבן) כיהנה כמנהלת במשך 10 שנים. גם שבעת נכדיו למדו בבית הספר.

מורים בולטים, נוסף לאלה מבין המנהלים:
בראש וראשונה נזכיר שוב את המורה דוד יודילוביץ שקידם בראשית דרכו של בית הספר את הלימוד "עברית בעברית". מאוחרים יותר: דב אלוני, משה מרגלית, אליעזר שרשבסקי, נפתלי ידלין, אריה קוצר, אברהם גונדלמן, רחל גורנברג, חנה טביב, דוד כספי, אברהם סלומון (שלמון), זאב אלפרין, יצחק נגלברג, ישראלה (קרון) כהן, לאה נגלברג (קרניאלי), חנוך רון ואשתו עדנה (אוסטשינסקי),  זיגי רוזנברג (רז) ואחרים.

מספר מוסדות חינוך בראשון לציון נקראו על שם מורי ומנהלי בית ספר.

עד שנת 1951 נקרא בית הספר "בית ספר עממי"

בשנת 1951 נקבע לבית הספר השם "חביב" על שם דב לובמן חביב, יו"ר ועד המושבה, עסקן ציבור כורם

וסופר, שכיהן שנים רבות כראש ועד המושבה וכראש ועד ההורים של בית הספר. תרם רבות לפיתוח בית הספר.

עד הנהגת חוק חינוך חובה (1949) שולם שכר לימוד לרשות המקומית וחתימתו של הגזבר בכרטיס התלמיד העידה על כך שהתלמיד רשאי להכנס לכיתה.

כרטיס התלמידה 

מאז למדו בבית הספר תלמידים רבים, ביניהם בנים ונכדים של התלמידים הקודמים, וכן תושבים חדשים ועולים בעליות השונות. הם חוו את האירועים במדינה, מלחמות ותהפוכות פוליטיות, שינויים כלכליים ותרבותיים, וכולם רואים בתקופת הלימודים ימים של התפתחות אישית ומלאי עניין.
במשך שנים נהוג היה לקיים בבית הספר מסדר בוקר, להניף את דגל המדינה ולשיר את התקווה. כמו כן בית הספר נודע בהצגות המושקעות שהעלה במסגרת חגיגות סיום הלימודים.
הבוגרים נוהגים לקיים מפגשי מחזורים וכן נערכים מידי פעם בבית הספר אירועים שבאים לציין כך וכך שנים להיווסדו.

במועדים מיוחדים הונפקו גם בולים ומעטפות יום ראשון:

 

וכן נמסר לנו למזכרת סמל מתכת של בית הספר.

בית הספר פועל גם כיום והמתחם של בית ספר "חביב" עומד לעבור שינוי יסודי בימים אלה (5.2017).
כבר נראות החפירות וההריסות ונפתחות דרכי גישה לתלמידים שעדיין לומדים.
התכנית נקראת:
התחדשות בית ספר חביב והקמת בית לעברית.
המיזם כולל בניית מבנה חדש לבית הספר בצד המזרחי (קרוב לרחוב הגדוד העברי) והקמת מבנה "בית לעברית" בחלקו המערבי של המתחם (קרוב לרחוב אחד העם). הבניין ההיסטורי ברחוב אחד העם יהווה חלל תצוגה היסטורי. הבית שעל ידו, שהיה שייך בזמנו למשפחת מדליה (התגורר בו השרת שלום כהן והיו בו חדר האחות וספריה ע"ש אמנון חביב ז"ל ) יהווה בית קפה וחנות למזכרות.

התלמידים שבילו במתחם שהולך ומשתנה את מיטב ימי הילדות, בתקופות שונות של טרום מדינה ובימיה הסוערים של המדינה, מביטים בעיניים כלות על שלטי הפרסומת המסבירים את תהליך התחדשות ושימור מתחם "חביב" ונזכרים בכל מה שחוו במקום.
יש שמפתיעים ומזכירים בגעגוע בין היתר גם את שדרת הקזוארינות, שהיתה בדרך למבנים בצד המזרחי, אולם נגדעה כבר לפני זמן רב.

תגובות:
בית הספר העברי הראשון בעת החדשה, בו לימדו את כל הנושאים בעברית. זהו בית הספר חביב בראשון לציון (עיר הולדתי) שפועל עד היום במקום בו החל לפעול בשנת 1886. סבי היה מנהל "חביב" משנת 1921 ועד 1947. אמי ודודתי, שתי בנותיו למדו בו מאל"ף עד חי"ת, ולימדו בו כארבעים שנה כל אחת. אמי ניהלה את "חביב" עשר שנים עד צאתה לגימלאות.
יעל אבן
yulistone@hotmail.com

תגובה להערת יעל אבן
למדתי בבית הספר בשנות הארבעים כאשר נקרא עדיין "בית ספר עממי". הזיכרון הראשון שלי מבית הספר הוא  כאשר הביאו אותי  מגן הילדים לחדרו של  סבך אדון קרון כדי להיבחן אם אני כשרה להתחיל ללמוד בבית ספרו. ישבתי מולו על יד שולחן הכתיבה שלו ושאל אותי "מה עושה נגר", "מה עושה סנדלר"  וכו'. אני התרגשתי מאוד בבחינה הראשונה בחיי לכן היא זכורה לי לפרטיה יחד עם מבטו המרגיע אך גם ההחלטי של הבוחן.
בכתות א-ג הייתה לי הזכות ללמוד בכתה שחינכה אמך תמר. כולנו אהבנו והערכנו אותה והיא העניקה לנו את היסודות להמשך הלימודים. היו אלה ימי מחסור ואני זוכרת שחילקה לנו דפים קטנטנים כדי שנצייר עליהם ואני שומרת על שניים מהם עד היום כי הביעה את שביעות רצונה. תקופה מסוימת לימדה אותנו גם דודתך ישראלה וגם היא זכורה לטוב.

יהי זיכרם מבורך של אלה שכבר אינם אתנו.
ניצה (הורביץ) וולפנזון