משפחות דוברות עברית

מתוך מחקר מאת: אייבי סישל  ומירי בר־זיו־לוי
יד יצחק בן־צבי
תרומתן של נשות העלייה הראשונה לבניית קהילת דוברי עברית בראשון לציון
קתדרה  961 , תשרי תשע"ט

לקראת סוף שנות התשעים של המאה התשע עשרה היו בראשון לציון משפחות דוברות עברית ודוברי עברית ילידי המושבה. בתקופה זו מנתה אוכלוסיית המושבה קרוב ל־ 400 נפשות. ב- 51  משפחות הקפידו על דיבור עברי בלעדי או כמעט בלעדי, ובאחרות דיברו עברית ושפות נוספות.
דב חביב־לובמן סיפר על 'הניסיונות הראשונים להכניס את הלשון העברית כשפה מדוברת לא רק בבית הספר וברחוב אלא דווקא בחוג הבית והמשפחה'.

הוא מנה את המשפחות 'שהצטיינו בעמידתן העקשנית על הגשמת העניין':
יודילוביץ, פוחצ'בסקי, הירשפלד, מאירוביץ ולובמן, וציין כי 'היו גם אחרים, שבבית נהגו לדבר עברית ואידיש בערבוביה'.
נסקור כאן עשר משפחות דוברות עברית מקרב אנשי העלייה הראשונה.

ככל הנראה ביתם של דוד וצפורה יודילוביץ היה הראשון במושבה שהיה בית דובר עברית, ולפחות באופן עקרוני, דיברו בו רק עברית.  יפת, הבכור מבין שמונת ילדיהם, נולד בשנת 1895.

בית שני שבלט בדבקותו בדיבור העברי היה ביתם של נחמה ומיכל פוחצ'בסקי. בתם, אפרת,
סיפרה שהוריה החליטו לדבר עברית עוד ברוסיה, ושבאי ביתם שידעו עברית לא הורשו לדבר בבית אלא שפה זו.
בזיכרונותיו סיפר מיכל פוחצ'בסקי שלאחר שנפטרו שני בניהם הבכורים בינקותם נסעה נחמה לחו"ל עם בנם השלישי, עשהאל, יליד 1893 .
היא חזרה לארץ בשנת 1897 , 'והתמסרה בכל מאודה לעזור ללוחם היחידי מר אליעזר בן יהודה להחיות את השפה העברית שלנו ולעשותה לשפה מדוברת.
בראשון לציון מצאה רק שני תומכים: המורה דוד יודילוביץ, ובתנו'. עשהאל דיבר יידיש, ו'קשה היה כקריעת ים סוף לפעול עליו לעזוב ולשכוח את שפתו, שזה שפת כל הילדים בני גילו בראשון, ולדבר בשפה אשר כל מִלה ומלה צריכים עוד לברוא וליצור בשבילו.
כל המונחים שמשתמשים כעת בדבור עוד טרם נולדו אז, וכל רגע העמיד אותנו הילד לפני קיר אטום שלא ידענו לתת לו פתרונים'. פוחצ'בסקי סיפר שגם מכריהם הטובים חירפו וגידפו אותם: 'מה אתם חפצים מהילד שלכם, באיזה רשות אתם מעכבים את התפתחותו באין לו שום שפה'.  אך כשנפתח גן הילדים היה עשהאל מאושר, כי לא היה צריך להחליף שפה בבואו הביתה כיתר הילדים. סיפור זה עוזר לסמן את ניצניה של העברית הילידית בסוף שנות התשעים, עם פתיחת גן הילדים הראשון.

גם ביתם של דב ורבקה חביב־לובמן ושל ארבעת ילדיהם היה בית דובר עברית, וכן ביתם של לאה ומרדכי אברמוביץ וחמשת ילדיהם.

לאה אברמוביץ , ובשם נעוריה לאה ברניצקי ,היא אחת הנערות הלוחמות על השפה העברית שבן־יהודה התפעלה מהן בראשית שנות התשעים.
שלמה הבכור, יליד 1898 , סיפר שהעברית הייתה שפת אימו, וכי בביתו לא רק הילדים דיברו עברית בינם לבין עצמם אלא גם ההורים ביניהם, והילדים דיברו עברית גם עם סבא וסבתא. יש עדות שגם בבית משפחת לוין דיברו עברית. במכתב משנת 1897 סיפר יוסף ויתקין לאביו על ביקורו בבית המורה לוין, שאשתו 'יודעת עברית ומדברת בה, וגם ילדיה, ובפרט ילד בן שלוש שנים מדבר אך עברית על כל אשר יוכל תינוק כזה לדבר'.

מלבד משפחות אלה, שבהן גם האם דיברה עברית, היו משפחות שבהן דיבר רק האב עברית עם ילדיו. יש עדויות שבית מאירוביץ היה בית דובר עברית.
מנשה מאירוביץ נישא פעמיים. אשתו הראשונה הייתה פאני, בתו של המייסד זאב אברמוביץ, ומשנפטרה הוא התחתן עם אחותה מרים.
למנשה ולפאני נולדו שלושה ילדים. הבן הבכור, אברהם, יליד 1884 , היה ראשון הבנים שנולדו במושבה. עדות קדומה משנת תרמ"ח מספרת על אומנת זקנה 'הדוברת עברית כאחת מאמותינו מימי הבית אשר הקיצה לתחיה'. אין ודאות באיזה בית עבדה האומנת, אך היו בבית זה שני ילדים ששפת אימם עברית, והחוקר יוסף לנג שיער כי מדובר בבית מאירוביץ. 62 מרים מאירוביץ ילדה למנשה תשעה ילדים. הבכור, בר־כוכבא, נולד בשנת 1897 . לא ברור אם פאני דיברה עברית, ומאיזה שלב דיברה מרים עברית. לפחות בתקופה מסוימת נראה שבבית מאירוביץ דיברו עברית רק האב וילדיו.

גם במשפחות בלקינד ופיינברג דיברו רק האבות עם ילדיהם עברית, אף כי האימהות, פנינה בלקינד ופאני פיינברג, ידעו עברית. ככל הנראה היו לא מעט משפחות שבהן דיברו הילדים עברית עם אביהם ולא עם אימם, ורבים לימדו את אימותיהם עברית.

במשפחות שמנינו עד כה נולד הבכור לפני 1904 , ובשתי הבאות — מעט לאחר מכן.
מבחינת הקהילה בראשון לציון אין לתאריך זה משמעות, ואנו מציינות אותו רק משום שבשנה זאת החלה העלייה השנייה.

יש עדויות שביתם של ברכה וצבי הירשפלד, שהיה מרכז תרבות במושבה, היה בית דובר עברית. לזוג נולדו שתי בנות בשנת 1906 . חשוב לשים לב שבתקופה זו עדיין הייתה משפחה דוברת עברית תופעה בולטת וראויה לציון.

גם ביתם של זלמן לוי ושושנה רוזין היה בית דובר עברית. לזוג נולדו שלושה ילדים;
הבת הבכורה, עליזה, הייתה ילידת 1909 . מתניה רוזין, יליד 1920 , סיפר בזיכרונותיו שבית הוריו היה אחד הראשונים 'שקִבל על עצמו לדבר ולהשתמש אך ורק בעברית'.
הדגשת הבלעדיות של העברית מעידה על הפנמת האידיאולוגיה החד לשונית, שעל פיה החייאת הדיבור מותנית בבלעדיות העברית.

בין המשפחות דוברות העברית התקיימו קשרי משפחה וחברות אמיצים. למשל האחיות צפורה ופנינה לבית פריימן נישאו לדוד יודילוביץ ולשמשון בלקינד בהתאמה, ובין משפחות בלקינד ופיינברג היו קשרים דומים.
קשרים חבריים התקיימו למשל בין משפחות יודילוביץ, לובמן, פוחצ'בסקי ומאירוביץ.
גם בדור הראשון של ילידי הארץ היו בין הילדים קשרי חברות קרובים ומשמעותיים, שהובילו לעיתים לנישואין, כמו אלה של בר־כוכבא מאירוביץ ורחל לוין או זרובבל חביב (לובמן) ושלומית לוין, אחותה של רחל.

תגובות מהפייסבוק:

Tali Avishay
סבתא אפרת, בתה של נחמה פוחצ'בסקי, סיפרה שבביתם היה ארון תרופות ומי שהיה צריך תרופה היה בא לקבל.
אלא שנחמה לא הסכימה לשמוע מה החולה צריך, בשום שפה פרט לעברית! לכן הבאים היו יושבים ליד שולחן בחצר, ונחמה ואפרת היו מלמדות אותם איך לספר על מחלתם ולבקש את תרופתם בעברית – ואז היו נותנות להם את התרופה הדרושה.

ניצה וולפנזון
טלי, עכשיו ברור מדוע מבין צאצאיה של נחמה פוחצ'בסקי יש סופרים דגולים… הגנים נשארו במשפחה….
קראתי באתר  את המאמר מחוברת "קתדרה" ולמדתי עוד פרק בזכות מחקריו של ישראל. כל הכבוד!
ועוד – שמחתי לקרוא בקתדרה על דוברי העברית בני משפחתי – מנשה מאירוביץ (נשותיו היו דודות של אמי) ומשפחת הירשפלד (משפחתה של סבתי בלה גיטה בן זאב). ויש לי מכתב מודפס במכונת כתיבה עברית שאמי הדפיסה בשנת 1922 ושלחה לאחיותיה. הדפיסה במכונת הכתיבה של מנשה מאירוביץ כי עזרה לו בענינים משרדיים.

Hanna Hanna David
ניצה וולפנזון מרתק

Hagit Ben Eliezer
מרתק ממש!