"רישון"-שכונת רמב"ם-השבת אבדה.

אריה רוזנברג

בילדותי, אני זוכר, עבר לו סיפור בינינו הילדים בשכונה, שהתרחש בתקופת שלטון המנדט האנגלי ובו סופר על אחד מיהודי השכונה שנקרא שמעון ה"אורפלי". יום אחד הלך לו לעבודתו בפרדס של ויגודסקי , שמוקם בחלקה הדרומי של "רישון". בעודו עובר ברחוב הראשי של המושבה ראו עיניו חריט עשוי בד ועור.
הביט שמעון ימינה ושמאלה ולאחר שראה שאין צופים בו הרים ה-חריט וטמנו בבגדיו.
אותו יום העבודה בפרדס היה קשה וצריך להתקין מחדש באמצעות טוריה את הגומות (צלחות בשפה של פעם) סביב עצי התפוזים ולכן רק כשהגיע לעת ערב לביתו, בסוף השכונה, התפנה לבדוק שוב את תכולת החריט .
הוא מצא בו סכום של 200 "פונטים",הון עתק במונחי אותה תקופה. טמן היהודי קשה היום את החריט במקום מסתור וחזר לעבודתו כרגיל.
לאחר מספר ימים עברה השמועה כי אפנדי ידוע מנס ציונה איבד את ארנקו ובו סכום מכובד של "פונטים" ולמוצא הישר הובטח שיבוא על שכרו ויקבל 10 "פונטים". ללא היסוס עשה היהודי את דרכו לבית האפנדי בנס ציונה כדי להחזיר לו את אבדתו . שמח האפנדי בהשבת אבדתו ונטל את הארנק מידו של שמעון ה-אורפלי, מנה את השטרות שבתוכו ו… פניו התכרכמו והשתנו באחת, הוא החל לצעוק, לחרף ולגדף.
גנב! שלוש מאות "פונטים" היו לי בארנק, ואתה לא החזרת לי כי אם מאתיים "פונטים"! שמעון ה-אורפלי החל לרעוד בכל חלקי גופו. הוא בסך הכל רצה להחזיר ולהשיב האבדה ולבסוף מעלילים עליו עלילת שווא.
התחיל שמעון לדבר בתחנונים, אני מוחל על עשרת ה-"פונטים" שהובטחו לי, רק אל תעליל עליי שקר כזה.
דברי היהודי נפלו על אוזניים אטומות והאפנדי העביר את דינו לערכאות. נחפז שמעון אל בית הרב חרל"פ וסיפר את הסיפור במלואו. הקשיב הרב לדברי היהודי, והרגיש כי אמת בפיו, ושבארנק שמצא לא היו כי אם מאתיים "פונטים" ותו לא. אמר לו הרב: פנה לעו"ד שלוש מיפו כדי שייצג אותך ובקש ממנו שיואיל לבוא לביתי כדי לסכם מה לטעון בבית המשפט. וכך אמנם נעשה.
יום המשפט הגיע, והאפנדי סיפר את סיפורו לשופטים. התובע האשים את שמעון ה-אורפלי ולעומתו, עורך הדין שלוש דיבר בשבחו והצדיקו.  בין יתר הדברים פנה הסנגור אל האפנדי,ושאלו: האם כבודו מוכן להישבע שאיבד שלוש מאות פונטים? נעמד האפנדי ונשבע. כאן פנה עורך הדין שלוש לשופטים ואמר:
שופטים נכבדים! שבועתו של האפנדי במקומה עומדת ואי אפשר כלל לפקפק בה. אבל היא מעידה, כלאחר יד ושהאבדה שנמצאה אינה של מיודעינו, כי כל המחזיר אבדה מוחזק כאדם ישר. רמאים וגנבים אינם מחזירים כלל אבדה. אם מרשי לא מצא אלא מאתיים "פונטים",הרי זוהי אבדה אחרת לגמרי, לא אבדתו של התובע. אני דורש איפה ממנו, להחזיר את האבדה למי שמצאה עד שיבואו הבעלים ה-אמיתיים…
לכל המתענינים מה משמעות השם חרל"פ-חייא ראש לגליל פולין.
ויש עוד…חכם ראשון ליהדות פולין.
ה-אורפלים בעבודה ביקב "רישון" ציורו של נחום גוטמן

תגובות מהפייסבוק:

 ישעיהו להב
אריה, אהבתי את הסיפור. כל הכבוד.

Arie Rozenberg
חלק מהסיפורים שייקה, שגדלנו עליהם.

יעל אבל
סיפור מרתק עם סיום של חכמה וצדק. קצת חסר בימים אלה. תודה אריה על ששיתפת . שבת נפלאה שתהייה ובריאות איתנה.?

Arie Rozenberg
תודה לתגובתך יעל.

בתיה נוי
מקסים. מוסר השכל.

Arie Rozenberg 
על כך בתיה, אומרים שהפשטות והיושר היו חלק בלתי נפרד מתושבי השכונה על מיגוון עדותיה.

בתיה נוי
כמה נכון. והדלתות היו פתוחות.. ובני העדות השונות (היו המון בשכונה ),חיו בשלום אחת עם השניה. עולם אחר. עולם שנעלם.

Zion Salay
אריה, התמונה של האורפלים ביקב כפי ידוע לך מופיעה בספר של גוטמן, החופש הגדול. כחלק מהתיאור של מהי עבודה פיסית בו הוא מתאר את האורפלים החרוצים טובי הלב.

Arie Rozenberg
אכן ציון, ה-אורפלים כפי שמתוארים בספרו של גוטמן החופש הגדול, היו אנשי עמל וזכויות רבות להם ב-בנינה של ״רישון״.

Niza Sharabi
אריה לא הכרתי את הספור הזה אבל אני יודעת שפעם בשכונה שלנו כולם היו ישרים. באמת לא נעלנו אף פעם דלתות וחיינו כמו אחים. לא חשוב מאיזה מוצא היינו

Shoshi Arama
סיפור מקסים???

Zipi Holzman
אהבתי,שבת שלום לכם

אלי ניר
סיפור נהדר. אבל אריה – למה להשאיר אותנו במתח? מה פסקו כבוד השופטים הנכבדים?

.