שמוליק אלמוג מלמוד
נולדתי בשנת 1942 בראשון לציון. עד גיל 5 התגוררנו באזור הוותיק של העיר ברח' לבונטין (פינת לובמן).
בשנת 1947 עברנו למערב העיר לשיכון נווה עובד שלימים שונה שמו לבית מעון. השכונה הוקמה לרגלי החולות, אותן דיונות חול שהשתרעו עד חוף הים.
בבית-מעון העברתי את כל שנות ילדותי ובגרותי, מטרם הקמת המדינה ועד לאחר מלחמת ששת הימים, מעל 20 שנה.
את ספרון "זכרונות בית מעון" הפקתי בשנת 2018.
בספרון אני מעלה כ 20 פרקים של חוויות בתקופת הילדות, מגיל גן חובה 5 ועד גיל 14 תום למודי בביה"ס בארי.
הפרקים מעלים זכרונות מההווי בשכונת בית מעון, בביה"ס בארי ובמרחבי החולות ששימשו שדה המשחקים של ילדי השכונה.
פרק 1.
ה"פיילה" בשלג, פברואר 1950
באותו בוקר של חדש פברואר שנת 1950, לאחר לילה רווי שלג התעוררנו ילדי השכונה למראה שלא ראינו מימינו- שלג בגובה של כ- 15-20 ס"מ, לבן ובוהק, כיסה את שכונתנו.
הרחוב, החצרות עם גינות הירק והדשאים, גגות הבתים והמכוניות, כולם כוסו בשכבת קצפת לבנה, כמו גם עצי הפרי והנוי שכוסו בפלומות לבנות.
דני קרויזמן, חברי ושכני הקרוב, כבר המתין לי בחצר, כשהוא לבוש היטב מכף רגל ועד ראש ונעול מגפים (של אותם ימים מגומי שחור). הצטרפתי אליו לבוש ומוגן כמותו, ושנינו הרגשנו התרוממות רוח ונכונים לחוות את האירוע הנדיר של שלג בעירנו.
לאחר כשעה של יידוי כדורי שלג ובנית בובת שלג, בה נעצנו גזר כתחליף לאף, הופיע במעלה רחוב ארלוזורוב בנם של השכנים גורי דורוגויר-דורון (אחיה של מירי), שהיה גדול מאיתנו ב 6 שנים. הוא גרר אחריו גיגית מתכת גדולה ("פיילה") קשורה לחבל, פנה אל דני ואלי ואמר: "אם אתם רוצים לחוות מה זו גלישה אמתית על שלג, בואו איתי לגבעות התלולות של החולות".
אנחנו, שעוד לא מלאו לנו 8 שנים, הרגשנו מוחמאים מההצעה של גורי הילד הגדול, שמצרף אותנו לחוויה שכזו, וכמובן נענינו בשמחה.
ירדנו במורד רחוב כצנלסון, חצינו את מגרש הפועל, שנשק אל שדרת האקליפטוסים שלרגלי החולות, והנה אנחנו מבוססים בשלג הרך וכבר מטפסים על הגבעה הקרובה, ולאחריה על הגבעה היותר גבוהה.
צריך לציין שגורי ברוב "אדיבותו" גרר אחריו בעזרת החבל את ה"פיילה" כל הדרך אל הגבעות, מבלי שבקש כל עזרה מצדנו.
לבסוף, כשהגענו לקצה הגבעה, התיישב גורי ב"פיילה", הורה לדני ולי למשוך בחבל ולרוץ בכל כוחנו במורד הגבעה.
מיותר לציין שחוץ מחריש עמוק בשלג שנוצר מכובדם של גורי ו"הפיילה", לא חווינו שום חוויית גלישה.
גורי לא התייאש, העלה את ה"פיילה" לגבעה גבוהה יותר כשאנחנו אחריו, ושוב התיישב, הורה לנו לגרור אותו במורד הגבעה, ואנו, חורשים תלמים נאים תוך אפיסת כוחות וכפות ידיים פצועות.
חזרנו הביתה תשושים ומנוצלים.
כך אזכור את אותו יום נדיר של שלג בשכונתנו בית מעון בפברואר 1950.
מהאינטרנט-שלג 1950 בטבעון
חנה דוד
שמוליק, שאפו על תאורים הכל כך מדוייקים!
אלו היו חיינו בראשון בדיוק רב.
כמובן שרכשתי כמה עותקים של ספריך ונתתי במתנה לחברי תושבי השכונה בית מעון וגם לאחרים שכולנו חיינו בעצם יחד בראשון הקטנה שכל אחד הכיר את כולם.
תודה