לאחרונה סיפרה לי אחת מבוגרות ראשון על בית ברנשטיין, הגדול והיפה. כהרגלי הסתקרנתי לדעת מה היה המבנה הזה ומי היה ברנשטיין. חברי הטוב "אלבום משפחות" סייע בידי מהר לדעת שמדובר בסלב רציני של אותה תקופה.
והרי חלק מסיפור המעשה:
אליעזר ברנשטיין נולד בוולדבה, פלך שדליץ, פולין.
בן 23, בשנת 1896, היגר לאנגליה והתיישב בלונדון.
בשנת 1925, לרגל פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים, הוא ביקר לראשונה בארץ ורכש קרקע במזרח ראשון לציון, ליד המחנה הצבאי הבריטי סרפנד (צריפין). מטרתו הייתה להעלות את בני משפחתו מפולין ולהושיבם על הקרקע. בהמשך, הצליח להעלות כ-70 נפשות ובכך הצילם מגורל יהודי פולין שנספו בשואה. הוא בנה עבורם בתים וסיפק להם עבודה בפרדסו הגדול שהשתרע על פני דונמים רבים.
בראשית שנות השלושים, בנה אליעזר ברנשטיין בית גדול במרכז הפרדס ובשנת 1934, התיישב עם אשתו בלה בבית אשר בשולי המושבה במקום שכונה: "שכונת ברנשטיין".
זה היה בית יוצא דופן מוקף כר דשא רחב ידיים, עם בריכת שחייה, מגרש טניס, אורוות סוסים ועצי פרי . לדברי האדריכל עודד רפופורט, שאביו האדריכל יצחק רפופורט תכנן את הבית, "הבית בנוי בסגנון בינלאומי עם נגיעות מזרח תיכוניות (הקשת)." הריהוט עוצב על ידי אברהם קריניצי – שהיה לאחר מכן ראש עיריית רמת גן.
הבית שימש מקום מפגש חברתי לאנשי אצולת העיר תל אביב. אורד וינגייט, "הידיד", מצא בברנשטיין שותף להתעניינותו בתנ"ך ונהג לבקר בביתו.
הנציב העליון הבריטי, הרברט סמואל, מפקדי הצבא, אנשי ממשלת המנדט וראשי היישוב באו להתארח בבית המשפחה.
משפחת ברנשטיין נמנו גם על אוהדי הכתר הבריטי, השתדלו להקל על שהותם בארץ של חיילי בעלות הברית. במרתף הבית הקימו בית קפה ומועדון ריקודים עבור הקצונה הבריטית כמו גם עבור חיילים ואחיות אשר שירתו בבית החולים הצבאי הבריטי בסרפנד.
הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הצעירה, שהתקיימו בווילת ברנשטיין, היוו את גולת הכותרת של הפעילות התרבותית. התזמורת הייתה מתמקמת ליד הבריכה, בלילות של ירח מלא.
בתקופת המאורעות, בשנת 1936, שימש הבית כעמדה קדמית וכמקלט שאליו התקבצו בלילות בני המושבה. על הגג נבנתה עמדה של ה"הגנה" ומשם ניתן היה לתצפת על הכפרים הערביים שבאזור.
בזמן מאבקן של המחתרות בבריטים, בשנים 1948-1945, שימש פרדס ברנשטיין מקום מסתור לאנשי האצ"ל, הלח"י וה"הגנה" בדרכם למשימותיהם. ערב מלחמת השחרור, שנת 1948,כשהתברר שהבריטים מסרו את המחנה הצבאי בסרפנד לידי הערבים, נלקח הבית – שכבר לא היה מיושב – על ידי ה"הגנה" לשמש עמדה קדמית מבוצרת וכמרכז אסטרטגי לפעולות הלחימה, עד אשר נכבש המחנה על ידי חטיבת גבעתי.
אליעזר ברנשטיין נהג להשתתף באירועי העדלאידע, שנערכו על ידי ברוך אגדתי בתל אביב, כשהוא רוכב על סוסו ליד ידידו דיזנגוף, ראש העיר הראשון.
בזקנתו שהה עם רעייתו ובתם סיסי בתל אביב. אחרי מלחמת העצמאות חזרה המשפחה לתקופה קצרה אל ביתם בראשון לציון אולם בשל גילם המבוגר, המצב הכלכלי הקשה בארץ והוצאות האחזקה הגבוהות, נמכרה הווילה בשנת 1953.
לאחר מכן היא נהרסה ובמקום הוקמה שכונת נווה הדרים.
אני זןכר את המקום משנות השמונים, כנער צעיר שהיה נכנס עם חברים סקרנים לראות את הבית. אני זוכר שדרת דקלים בין ערמות אשפה ושברים שחששנו שיכיש אותנו נחש אם נתקרב אליהם, חלק מהדקלים קיימים עד היום בכניסה ההסטורית מכיוון רחוב ירושליים.
אני זוכר גרם מדרגות גדול, או שאז נראה לנו גדול, ובית שהזכיר לנו טירה מסתורית ומפחידה.
אני זוכר בבירור בריכה מאחור, מלאה במים עכורים וירוקים.
המקום היה מגודר ומוזנח מאוד באותם שנים, כמו הרבה בתים ישנים שהסתובבנו בהם בראשון בשנים האילו אבל ריתק את הדמיון יותר מאחרים.
שנים כבר חשבתי שדמיינתי את זה עד שמצאתי את הגן ראיתי את הדקלים וקראתי את הסיפורים ברשת.
החזיר אותי יותר מ40 שנים אחורה לראשון של תחילת שנות השמונים, קטנה יותר ומלאת פינות מיסתוריות שנערים יכלו להסתנן פנימה ולחקור לפני עידן האינטרנט והמחשב
דוגו פרידמן ז״ל היה מדריך השחיה שלי בבריכה בצריפין. שם ביליתי בילדותי הרבה זמן בזכות זאת שאבי היה אזרח עובד צהל בצריפין.
עדנה קציר:
מרתק. תודה ישראל.
Sarah Shelef
מעניין לקרוא את המידע על הבית שבילדות , שהייתה מזמן, ייחסנו לו כל מיני כוחות מיסטיים…
בתיה נוי
נכון. אפילו היה מפחיד קצת.. נדמה לי שבאיזה שלב, הוא הפך לסנטוריום. אולי אני טועה.
Sarah Shelef
בתיה נוי לא טועה
דפנה אבני
הבית לפני שנהרס שימש גם כבית הבראה לטבעונים וצמחונים נקרא כבית הבראה גורן, ולא סנטוריום.
עמליה רוזנבוש נבון
Sarah Shelef נכון כי שם אדם בשם מיכאל גורן והמקום שמש כבית הבראה או משהו דומה
את גורן אני זוכרת
דפנה אבני
עמליה רוזנבוש נבון גם אני זוכרת את גורן. עמליה אולי לך יש את תמונת הבית של ד"ר וויצברד ?
דפנה אבני
הבית והגן היה מקסים, זוכרת שביליתי בו מקטנות, זכיתי גם להכיר את האימא של אליפלט ואברהם.
Ariel Guttman
והיתה הבריכה שבה זיגי ודוגו לימדו אותי לשחות השלב השני היה בבריכת אוקבה.
Sarah Shelef
Ariel Guttman שלי היה בצריפין.
בצריפין כבר הייתי שחיין.
מחק או הסתר את זה
מידד גיסין
בבית ברנשטיין היתה בריכת שחיה ובית קפה ארק"ה אחי ז"ל שהיה אלוף הארץ בשחיה עבד בסרפנד והיה כל יום בחזרה מהעבודה נכנס לבריכה להתאמן ושם לימד אותנו אותי ואת אחי התאום אלדד לשחות.
Ariel Guttman
מידד גיסין זאת הבריכה ששזיגי לימד אותי לשחות.כל הבניין והגינה נצרבו בזכרוני כארמון קסום.
דפנה אבני
התרגשתי לראות את התמונה והצילום. זוכרת היטב את הבית ובריכת השחייה שבה למדתי לשחות בגיל מאוד מאוד צעיר. בקדמת הבית בתקופת הבריטים היה בית קפה ולהקת נגנים שהנעימה את האורחים. ביקרתי גם בבניין ששימש בשנים מאוחרות יותר כבית "גורן". קצת לא מסתדר לי עם התאריכים בכתבה, אני ילידת 1939. ישראל אם יש באפשרותך למצוא את בית ד"ר וויצברד ברחוב ירושלים אשמח מאוד.
Sarah Shelef
דפנה אבני מה שיפה בעניין, לכל אחד מהנזכרים, יש זכרון קצת שונה …הגיוני לאור הגילאים השונים שלנו.
דפנה אבני
Sarah Shelef אכן כן
Hanna Hanna David
לפני שנהרסה הוילה, היה במקום ׳בית גורן׳ בית הבראה – הארחה טבעוני בו שיחקנו כילדים.
כל האזור היה מלא פרדסים כשהגענו לביתנו ברח׳ ברנשטיין בשנות השמונים היינו רק שני בתים באיזור חוץ מהווילה. יותר מאוחר החלו לבנות בתי מגורים ונבנתה גם שכונת נווה הדרים שגובלת ברחוב.
סיפור יותר מעניין שמעתי מפי אביו של חברנו יוסי ויור,
פרופ׳ ויור רופא הילדים הראשון באסף הרופא שנקרא ע״י ממשלת ישראל לבוא מביתו באנגליה לעזור במלחמה נגד מחלות ילדים נפוצות בארץ באותו זמן. הוא היה ידיד משפחת ברנשטיין והשתתף במסיבות ובקונצרטים שנערכו בוילה ובהם נכחו כל השמנה והסלתא של הישוב ראשון לציון ובארץ.
הגינון בווילה היה מאד יפה עד עזיבתה.
היום יש שם גינה קטנה בצומת רח׳ ברנשטיין-ירושלים- השומר באלכסון לפינה ששם היה קיבוץ…
ניצה וולפנזון
זכיתי בתשומת לבו של המורה להתעמלות זיגי רוזנברג ובחופש הגדול הייתי באה יום יום לפינת ירושלים/נורדאו והיה לוקח אותי על האופנוע לבריכת ברנשטיין כדי ללמד אותי לשחות. כמובן שהיה הבדל גדול בין הבריכה והסובב אותה לעומת בריכת ליבונטין.
ניצה וולפנזון
אני בקשר עם אריק בנדר שהוא קרוב משפחה של ברנשטיין בעלי הוילה ובילדותו התגורר בבית באותו שטח. סיפר על הימים ההם והוסיף שבעזרת ברנשטיין בא לגור בראשון, קרוב לוילה, מנצח ידוע. אם אני זוכרת נכון מדובר בגולינקין.
Yael Rosenthal Tepper
ניצה וולפנזון ארתור גילברט נולד בלונדון להוריו בלה ואליעזר שגרו בראשון
ע״ש קרן גילברט הוא נתן למוזיאון לאלבום המשפחות חצי מליון דולר שחולקו לעשר שנים
Atsila Benton
זיגי עשה שם קייטנות בקיץ
Yael Rosenthal Tepper
גם דוגו לימד שם שחיה
זכיתי לשחות שם מאחר ואחי למד אצל דוגו
Yael Rosenthal Tepper
ורח׳ ברנשטיין קרוי על שמו של אליעזר ברנשטיין
ניצה וולפנזון
Yael Rosenthal Tepper כן, התרומה של ארתור גילברט ידועה מאז שאלבום המשפחות המקוון הופיע והדבר מפורסם באלבום. וטוב שהדבר מתפרסם גם כאן.
Tsippi Wolfson
זוכרת היטב את בית הארחה הטבעוני שהיה במקום. אהבנו להציץ בנופשים ובפאר. לא היה לנו בבית "עושר" "פאר" או אנשים שיוצאים לנופש בכלל.
אורי פרידברג
בשנות הארבעים אבינו שירת בצבא הבריטי. באותה תקופה החיילים הבריטים נהגו לבלות בבריכת ברנשטיין. לכן אימנו היית לוקחת אותנו(אחי דן ועבדיכם)לשחות בבריכה.
Ruthy Davidovich
סיפור מרתק..הציור מדהים..
גם ד"ר גורן היה טיפוס מיוחד..?