שמוליק אלמוג מלמוד
נולדתי בשנת 1942 בראשון לציון. עד גיל 5 התגוררנו באזור הוותיק של העיר ברח' לבונטין (פינת לובמן).
בשנת 1947 עברנו למערב העיר לשיכון נווה עובד שלימים שונה שמו לבית מעון. השכונה הוקמה לרגלי החולות, אותן דיונות חול שהשתרעו עד חוף הים.
בבית-מעון העברתי את כל שנות ילדותי ובגרותי, מטרם הקמת המדינה ועד לאחר מלחמת ששת הימים, מעל 20 שנה.
את ספרון "זכרונות בית מעון" הפקתי בשנת 2018.
בספרון אני מעלה כ 20 פרקים של חוויות בתקופת הילדות, מגיל גן חובה 5 ועד גיל 14 תום למודי בביה"ס בארי.
הפרקים מעלים זכרונות מההווי בשכונת בית מעון, בביה"ס בארי ובמרחבי החולות ששימשו שדה המשחקים של ילדי השכונה.
פרק 8. זכרונותיי מביה"ס בארי (חלק א,)
בשנים 49-50 למדנו את כתה ב' בביה"ס מעבר, בבית בקר ברח' עין הקורא (לימים הוקמה שם חנות המשביר), החל מכתה ג' עברנו למבנה הסופי בשכונת בית-מעון, בית חינוך של זרם העובדים "בארי" ע"ש ברל כצנלסון.
בשש השנים ששהינו בבארי עד סיום כתה ח' היו בו שני מבנים מרכזיים, הקדמי חד-קומתי שכלל ארבע כיתות לימוד, והאחורי שכלל גם כן ארבע כיתות לימוד וכן מרתף ששימש כמקלט וככיתת מלאכה.
בנוסף, היו מספר מבני מנהלה – חדר מזכירות והנהלה, חדר מורים, חדר אחות ושירותים.
עבודות נגרות עם שטרובלה
אהבנו את שעורי המלאכה עם המורה שטרובשטוק-שרביט, אותו כנינו "שטרובלה". הוא היה נעים ונוח עם התלמידים אבל לעתים גם היה יוצא מכליו.
אני זוכר את חדר המלאכה, את שולחנות הנגרות עם מלחצי העץ הגדולים, מתחתיהם מגרות כלי העבודה שכללו בין השאר מסור, פטיש עץ, שופין, מפסלת, מקצוע, מקדחת עץ ונייר זכוכית.
על עבודות העץ שעשינו במהלך השיעור היינו רושמים את שמנו ובתום השיעור היה המורה מאפסן אותן בארון מתכת נעול, שם היו נשמרות עד לשיעור הבא להמשך עבודה.
(למען הצדק ההיסטורי, בשנתיים האחרונות החליף את שטרובלה המורה צדיק הורדוס)
זכורות לי שלוש עבודות עץ שעשיתי (בין שאר העבודות) לאורך השנים:
משאית – קיבלנו מהמורה גוש עץ גדול, עליו הוא שרטט לנו קוים לניסור, ואנחנו בעזרת המסור והמפסלת גילפנו שלב אחר שלב את ארגז המשאית, את תא הנהג ואת מכסה המנוע. לסיום הוספנו 4 גלגלי עץ קטנים והנה- משאית לתפארת.
מגש אוכל – עיצבנו שני פסי עץ ארוכים בצורת גלים, ועוד שני פסי עץ קצרים יותר ורחבים יותר, בהם קדחנו חורים, ובעזרת המפסלת עיצבנו אותם כידיות אחיזה.
את כל שמונת הקצוות של פסי העץ חרצנו לשיניים לצורך חיבור "סין וגרז".
לקראת סיום הכנו לוח דיקט. בעזרת דבק נגרים (חם) הרכבנו את ארבעת פסי העץ למסגרת אחת, ובעזרת מסמרים קטנים קיבענו את המסגרת אל לוח הדיקט.
לבסוף היה שלב של שיוף, ליטוש וצביעה בלכה בוהקת.
עגלת תה – זו הייתה למיטב זכרוני עבודת הגמר בכתה ח'.
לא אפרט את כל תהליכי היצור של העגלה. שלבי הביצוע דמו לייצור מגש האוכל, רק כללו יותר חלקים, שיטות חיבור והצמדה יותר מתוחכמות וליטוש וצביעה בפוליטורה
(אני נזכר בריח הספירט). לסיום הוספנו 4 גלגלים כדוריים, והנה מתגלגלת לה עגלת תה.
עגלת התה הייתה שי נאה לאמא בתום אותה שנה.
בתמונות – משאית עץ, חיבורי "סין וגרז" והמורה למלאכה א. שרביט.
Tamar Potashnikov Finkler
שטרובלה לימד גם בבית ספר חביב, נגרות…..?