שמוליק אלמוג מלמוד
על משחקים ומעשי קונדס.
ב, מעשי קונדס.
המעשים היו רבים מספור. חלקם משעשעים, אחרים היו כרוכים בהצקות לחתולים ולציפורים, והיו גם מעשים שלא ממש הוסיפו כבוד למבצעיהם
מלכודת החתולים – להוריו של דני קרויזמן היה בקצה החצר פח אשפה משוכלל. היה לו מכסה שנפתח ונסגר על ציר (שלא כמו לאחרים, להם היה מכסה עשוי חתיכת פח שטוח או לוח עץ, נתון לחסדי החתולים).
נהגנו לפתוח את המכסה באופן חלקי כשבתווך מחזיקה אותו קורת עץ קטנה. אל הקורה קשרנו חוט, אותו משכנו מספר מטרים לנקודת מסתור בין השיחים, ו…..חיכינו.
לא עברו דקות ארוכות כשהחתולה הראשונה זיהתה את הפח הפתוח למחצה וקפצה פנימה ליהנות ממטעמי הזבל. או אז משכנו את החוט, קורת העץ השתחררה וטרח… המכסה נסגר ולכד את החתולה.
אהבנו לשמוע דקות ארוכות את החבטות של החתולה המסכנה בתוך הפח, עד ששחררנו אותה לדרכה.
פיתיון ארנק הכסף – בצמוד לגדר החיה שבחצר ביתי שכנה תחנת האוטובוס "המרכזית" של השכונה, דהיינו, ספסל עץ עם סככה מעליו.
הכינונו ארנק כסף ישן אותו קשרנו בחוט ארוך. את הארנק הנחנו על הקרקע בקרבת תחנת האוטובוס ואת החוט פרסנו אל מעבר לגדר החיה, כשדני ואני מסתתרים ומצפים לקרבן הראשון.
הראשון שהגיע אל התחנה הבחין מיד באוצר המונח לרגליו והתכופף להרימו, אז במשיכה קלה הרחקנו ממנו את הארנק. האדם, שעוד לא קלט שעובדים עליו, רץ לתפוס את הארנק, ורק במשיכה הבאה, כשארנק מנתר אל בין השיחים, הבין שנפל בפח.
כמובן שלא היה גבול להנאתנו.
הפירות של חק"ל – מרח' גורדון ועד ז'בוטינסקי במזרח, ומרח' כצנלסון ועד השביל (לימים קריית ספר) בדרום, השתרע שדה חקלאי של חב' חק"ל.
בעונות שונות היו גידולים שונים, בין השאר תותי שדה, דובדבן צהוב (שלפח), אבטיחים ומלונים.
לא אכביר במילים לספר מה היה חלקנו בנזק שגרמנו לתנובת הפרי מאותו שדה, רק אומר, שהרבה לילות ירח שוטטנו בין הצמחים הרכים ומילאנו כרסנו בתותים ודובדבנים.
פרשת האבטיחים הגנובים – באחד מערבי שישי ישבנו מספר חברים על אופנינו ליד הקיוסק של ההורים של אילן שטיינמן ברח' כצנלסון, וקשקשנו.
באותה שעה חזרו שלוש בנות כיתתנו מפעולה בצופים (נדמה לי שהיו הן עדנה פלדמן, מירה נאירנר ויפה בורוביק, אבל איני בטוח).
ברוב נדיבותנו הצענו לבנות להמתין בשעה שאנחנו נקפוץ למיקשה סמוכה ונביא איזה אבטיח עסיסי.
בכדי לא לגרום נזק לסביבה הקרובה, הרחקנו עד ליציאה הדרומית מהעיר, שם הייתה מיקשת אבטיחים (בערך באזור שהיום ממוקם ביה"ס גן נחום).
חזרנו אל הבנות עם שני אבטיחים, וכמיטב המסורת בשכונה, פיצחנו אותם על כביש האספלט וזללנו להנאתנו.
כשראינו את אורות הטנדר המתקרב לא הפסקנו את הזלילה, שכן לא עלה בדעתנו שבעל המקשה הרחוקה יבוא לחפש את הגזלנים דווקא בבית מעון.
לאחר דין ודברים קצר, הועלנו עם אופנינו על הטנדר והובלנו ע"י בעל המקשה למשטרת נס-ציונה.
לאחר תשאול של כשעתיים (שעת חצות), ולאחר שהפקדנו בידי הקצין את שעוני הבר-מצווה שלנו, התחייבנו להגיע לתחנה ביום א' עם אחד ההורים לברור עם בעל המקשה.
על מנת לקצר את הסיפור, אספר רק שכל אחד מההורים שילם 2 לירות לבעל המקשה ואנו התחייבנו שיותר לא נגנוב אבטיחים מאותה מיקשה…
מפ"י נגד מפ"ם – בתמונה למטה עמי יפה ואנוכי תורמים לתעמולת הבחירות 1955 ע"י קישוט בריכת המים שברח' גורדון בכתובות סיד.
תמונה שנייה – מיקשת אבטיחים.
Tamar Potashnikov Finkler
המקשה הייתה בצד הימני של הכביש, באיזור של שיכון רזניק היום…?
ניצה וולפנזון
שמוליק, תודה על הסבר מפורט ומעניין. הנה בריכת המים שפרסמתם עליה תעמולת בחירות כפי שצולמנו על ידה בשנת 1948. זה היה טיול של שבת בבוקר. מלמעלה למטה אורי פורת (פרשקובסקי), ברכיהו בן ארי (בורקה), דניאל פנחס (דולי). משמאל כרמלה רוז'נסקי (ירוסלבסקי), מימין ניצה הורביץ (וולפנזון) . יושבות מימין לשמאל – חנה רוטשילד (קוזי), מרים לוי (לביב) וציונה צלניקר. יהיה זכרם לטובה של אלה שלצערי כבר אינם אתנו והאחרים יבדלו לחיים ארוכים.
Ruthy Davidovich
ניצה וולפנזון תמונה נהדרת ניצה.רק נולדנו אז..אני בת מחזור ובת כתה של עמי ווטרמן אחיינך.אנחנו בקבוצת וואצאפ פעילה ונפגשים?.שיתפתי את התמונה בקבוצה כי אין לו פייסבוק..את כל כך מזכירה בפנייך את אמא שלו שמעונה ז"ל שהיתה חברה מאד טובה של אמי ז"ל.
Hanna Hanna David
Ruthy Davidovich מסרי בבקשה ד״ש חמה לעמי ווטרמן שהיינו חברי ילדות ובני בית אחד אצל השני
ניצה וולפנזון
אני בקשר הדוק עם עמי וסיפר לי על קבוצת הווטסאפ שלכם והזכיר רק אחד מכם. הכרתי את חברותיה של שמעונה ז"ל- מה השם את אמך? ובקשר לציונה – איני יודעת מה איתה. הקשר ניתק לפני הרבה שנים.
Ruthy Davidovich
ניצה וולפנזון שמה היה מניה לנדאו.היא היתה אנגליה, ובין השאר מורה לאנגלית פרטית שכל ראשון ונחלת למדו אצלה לבגרות, וגם ערכה ותיקנה עבודות לסטודנטים באוניברסיטאות ומכון וייצמן.בחבורה היו גם יוספה פוחצ'בסקי, ניצה ווטרמן,שרה אשתו של ג'ק( טיצ'ר) מהגמנסיה הריאלית ועוד.כל שבוע היו נפגשות בבית אחר בסלון לקפה ועוגה , מביאות סריגה,ריקמה ותיקוני גרביים ומדברות על נושאים ברומו של עולם מתייעצות ומחליפות מתכונים הכל באנגלית כמובן.כולן היו פעילות בויצו וארגונים אחרים.ההורים שלי שחקו טניס במגרש של מכב"י כמעט כל שבת.אבי ז"ל ד"ר מיכאל לנדאו היה רופא ווטרינרי והיה מנהל המכון הוטרינרי ונשיא התאחדות הוטרינרים.גרנו במוהליבר פינת עין הקורא בבית פרטי מתקופת הבילויים שלצערי נהרס ולא יועד לשימור.
אני זוכרת אתכם במעורפל..?
Ruthy Davidovich
תמי את בקשר איתה? איפה היא גרה כיום? אני זוכרת שהייתה לה בת יחידה..
ניצה וולפנזון
Ruthy Davidovich אני זוכרת חברה בשם משפחה לנדאו אבל אולי לא מניה. היתה אחת בשם לנדאו שניהלה כתבות בעתון "כיוון חדש". אולי אני טועה אבל זוכרת את הפגישות לסריגה וכו' וגם תיקוני גרבים. איפה גרתם בפינת עין הקורא בצד הדרומי או הצפני? בדרומי היה בית שוורץ. ובצפוני היה בית לובמן. צמוד לבניין הזה היה כעין צריף שצילמתי והנה התמונה שלו. אם את זוכרת אותו על יד הבית שלכם ספרי לי עליו כי אף אחד לא זוכר.
Hanna Hanna David
שמוליק, ריגשת כתמיד עד דמעות…
השדה היה לייד הכביש של כצנלסון, בו דהרנו על האופניים בדרך לביה״ס ובחזרה לביתינו, מול ביתה של רחל נבון וליד בארי בקצה המערבי.
בריכת המים היתה בצד הדרומי של גינת הירק של ביה״ס ״בארי״ ויותר מאוחר בנו שם סניף של הצופים. התמונות כל כך ברורות כאילו היה זה אתמול.
ניצה וולפנזון
את השדה ראינו מהמרפסת ברחוב שמריהו לוין קרוב לז'בוטינסקי וכל היום אני מחפשת תמונה שצילמתי את השדה מבעד לתריסול….
Drora Zadok
???איזה זכרונות
Adi Segal
בתקופתי הילדים לא היינו אומרים לגנוב אבטיחים, אלא לסחוב, או לפלח.
Tamar Potashnikov Finkler
מיקשת האבטיחים שהיתה ביציאה מראשון מצד ימין , היתה המיקשה שאבי גידל.
אני זוכרת שהייתי הולכת איתו לבאר שהיתה לא רחוק מהגמנסיה הראלית היום, היה יורד למטה בסולם, לפתוח את השיבר, או לסגור, ולי הקטנה, זה נראה כל כך עמוק….
גנדי, הכושי הגבוהה היה השומר בלילה של המיקשה, ביום היה רועה את הפרות של בעלי הרפתות בשכונת אביבה…ספקטור, וכו'…?
Adi Segal
"גנדי" היה דמות מוכרת בראשון, אם אני לא טועה הוא היה ממושקף לא כן?
Tamar Potashnikov Finkler
Adi Segal נכון מאוד, לוקש גבוהה ממושקך….?
Ariel Guttman
אני זוכר אותו היטב כי הוא היה האפריקאי הראשון שראיתי והוא היה חבשי ,כך קראו אז לאתיופיה.
וידוי גם אנו סחבנו אבטיחים מאותה מקשה.
מחק או הסתר את זה
Tamar Potashnikov Finkler
Ariel Guttman אריאל מי לא סחב?, ….??
Ruthy Davidovich
סיפור נפלא ומשעשע למרות שלא גדלתי בשכונה זו..טוב שלא פילחתם תרנגולות לקומזיצים כמו הפלמחניקים מהסיפורים של פוצ'ו?
Tamar Potashnikov Finkler
Ruthy Davidovich עשו גם דברים כאלה…לא אנחנו הילדים, אבל החברה המבוגרים יותר, ברור….הרבה סיפורי אלף לילה ולילה….?
Adi Segal
Ruthy Davidovich לידיעתך סחיבת תרנגולות לקומזיצים היו נפוצות גם בתנועות הנוער.
Tamar Potashnikov Finkler
Adi Segal עדי, בדיוק, לזה התכוונתי…..?