ישראל פרקר
מצפון לנחלת יהודה (מול מכון וולקני של היום) עמד ב 1948 בית גדול ומפואר של ערבי בשם זוהדי אבו ג'בן.
בפרוץ מאורעות המלחמה, הבית נתפס על ידי כנופיה ערבית, לאחר שבעליו נטש אותו וברח. כנופיה זו איימה על הכניסה הצפונית למושבה ראשל"צ. אנשי הכנופיה הניחו מוקשים על "דרך הביטחון" וגרמו לנפגעים רבים. מצפון לנחלת ישבו אנשי קיבוץ ו' והם נאלצו לעזוב בשל ההתנכלויות הבלתי פוסקות.
דרומית לכאן נסללה דרך ביטחון שדרכה עברה התחבורה היהודית מתל אביב בביטחון דרך ראשון לציון תוך מעקף של יישובי ערבים עוינים. יאזור ובית דג'אן.
ב11 לפברואר 48 הופעל מוקש מתחת לאוטובוס נוסעים יהודי, שעבר בדרך הביטחון וגרם ל28 פצועים, מהם היו 8 פצועים קשה. לאחר שנודע כי הפוגעים יצאו מבית אבו ג'בן, הוחלט על פעולת תגובה.
מבצע פיצוץ הבית הוטל על מחלקה מגדוד 52 בחטיבת גבעתי בפיקוד סגן מפקד פלוגה ב` שלמה להט (צ`יץ), שהיה לאחר מכן אלוף בצה"ל וראש עיריית תל אביב-יפו.
ב-26 בפברואר התבצעה הפשיטה שכללה טיהור ופיצוץ הבית הדו קומתי, בית הבאר וחסימות דרכי העפר לבידוד אזור הפעולה.
תוצאות הקרב: הריסת בית אבו ג`בן ובית הבאר. 15 הרוגים נותרו בצד הערבי.
לכוחותינו היה פצוע אחד [שייקה הרמן, החבלן שנפצע בזמן ההתפוצצות]
הכוח בפיקודו של שלמה להט התמקם בשעה 3:00 לפנות בוקר ממערב לבית, ושלח שלשה כוחות משנה. כוח אחד התמקם מדרום לבית והציב חסימה כלפי מזרח. כוח שני התמקם מצפון לבית והציב חסימה כלפי צפון, כוח שלישי, בפיקודו של מוטקה לנדסמן, פנה לעבר בית הבאר שמצפון לבית. אנשי הכוח העיקרי פרצו בשקט את הגדר שהקיפה את הבית והפתיעו את השומרים הערבים שהיו בו. לאחר קרב קצר השתלטו הלוחמים על הבית, הניחו בו חומר נפץ ופוצצו אותו. כשליש מהמבנה נשאר עומד. ב 8 במרץ 1948 הותקף הבית שוב ופוצץ כולו.
לצד שרידי בית אבו ג'בן הוצבה אנדרטה המנציחה את המבצע. ב 2015 שופצה וחודשה המצבה, עליה נכתב סיפור הקרב שבמקום.
ליד האנדרטה נשארה בריכה מתומנת, צבועה בלבן שעל כל אחת מפאותיה יש אבן מעוטרת בכוכב 6 קודקודים.
במקום נטועים עצי פיקוסים ענקיים ודקלים גבוהים. בין הדגלים מצאתי הריסות רבות של בתים שאולי היו שייכים פעם למתחם תה"ל של מכון וולקני, שפונה לפני מספר שנים.
לא ברור לי מדוע המבנים נהרסו וסביבם השטח כל כך מוזנח ומופקר.
לכתבה עם תמונות בפייסבוק
משך שנים אנו נאבקים להקים פארק לבילוי ופנאי ושימור המורשת של המקום ודרך הבטחון שהיתה הדרך בתקופת מלחמת השחרור לירושלים ולדרום. לצערנו קיבלנו הרבה הבטחות אך מעט מעשים.
נמשיך את המאבק עד להפיכת האתר כמבוקש.
המקום סגור נאמר לי שהאתר סגור בגלל כל מיני אנשים שמגיעים למקום ולא שומרים על הניקיון
אני כתושב ראשון לציון רוצה להגיע למקום ולבלות ולא ניתן משום מה.
אשמח לקבל את תגובתכם
תודה
הרשקוביץ יעקב
Tali Avishay-Arbel"
הסיפור חדש לי! הייתי פקידת קישור של גדוד 52, 25 שנה מאוחר יותר.
David Cohen
מעניין מאד
עמליה פרנק
הייתה גם ברכת שחיה קטנה בה השתוללנו . הברכה הייתה קימת עד שנות ה60 ונהרסה עי מכון וולקני
יונית ברק
איך מגיעים למקום הזה?
ישראל פרקר
נכנסים דרך השער הפתוח. מגיעים מכיוון בית דגן.
בתיה נוי
בזמנו, כשאיזי כנען היה מנהל אגף מורשת, היו עורכים במקום טקס זיכרון בהשתתפות נציגות של תלמידי חטיבת הביניים. אני הדרכתי בפעילות כזו. התלמידים ערכו סיור החל מהסיבוב בדרך לנחלת, לא רחוק מהמשתלה.
בדרך קיבלו הסברים על דרך הביטחון, שמעו את סיפור הלחימה של גדוד 52 ואת הסיפור של אליק שמיר וחבריו (שעליו נכתב הספר במו ידיו, ועל שמו ושם חבריו נקרא היישוב אזור בשם שבענה), עד שהגיעו לחורבות של הבית של אבו ג'אבן.
גם ציץ היה מכבד בנוכחותו את טקס הזיכרון.
לדעתי, הסיורים הללו כבר לא מתקיימים. מעניין אם הטקס, עדיין מתקיים. תברר במוזאון,
Sarah Shelef
בדרך כלל לא מתערבת …אבל זכות הראשונים לטקס באבו ג'אבן היא של חט"ב " אבני החושן". איזי כנען פנה אל Zehava Kirznerהמנהלת דאז והציע שיתוף פעולה.
יצאתי איתו לסיור במקום שבעקבותיו טפחו את השטח ואז ערכנו את הטקס הראשון בו לקח חלק גם שלמה להט ( צ'יץ') שהיה אז בין הלוחמים.
בשלוש השנים הראשונות , ערכנו את הטקס, אליו הגיעו כל החטיבות ומאוחר יותר עוד בתי ספר הצטרפו.
בתיה נוי
לא זוכרת כבר מי היתה החטיבה שערכה את הטקס. רק ציינתי שהייתי אחת המדריכות, שיצאה עם המדריכים של המוזאון, באחת הפעמים..לדעתי אחרי שאיזי כנען עזב את אגף מורשת (לדעתי כבר אין אגף כזה), כבר לא נערכו טקסים.
אולי אני טועה.. זה היה לפחות לפני 12,13, שנים. אולי יותר..
Sarah Shelef
אין לי מושג מה קורה היום. חשוב היה לי לתת את הקרדיט ל" אבני החושן" ואיזי כנען.
אורי פרידברג
הבית זכור לי היטב. היה בצומת בית דהג'הן,(היום בית דגן)זוכר גם את הריסות הבית בנסיעות לת"א אחרי פתיחת הדרך.
ישראל פרקר
בצומת בית דגן נמצאות חורבות בית אחר – בית הקרן הקיימת.
בזמן מלחמת העצמאות היה הבית עמדה חיונית במערכה על התחבורה למושבות הדרום ולירושלים.
גם לאחר שהדרך הראשית נחסמה על ידי ערביי בית דג'ן ויאזור, שימש הבית כעמדת הגנה ושליטה על "דרך הביטחון", דרך חלופית שעברה מדרום לו.
במקום ניצב בית בן שלוש קומות שהיה שייך לערבי, נמכר בהמשך ליהודי בשם שוגרמן שנטע במקום פרדס, ואחר-כך נרכש על ידי קק"ל, שהבינה את חשיבותו האסטרטגית.
תחילה ישבה בבית מחלקת פלמ"ח, ובפברואר 1948 החליפה אותה מחלקה מגדוד 51 של גבעתי. המקום הותקף מספר פעמים על ידי ערבים בהנהגתו של חסן סלאמה. בהתקפה שנערכה על הבית בליל ה-19-20 בפברואר 1948 הם אף הצליחו להחריב את הבית באמצעות מכונית תופת.
בששת השבועות הבאים היה הבית במצור חלקי שהוסר רק עם כיבוש הכפר הערבי הסמוך, יאזור, במבצע "חמץ" (1.5.48). בשנת 1949 הוקמה במקום אנדרטה לזכר ארבעה עשר הנופלים שנהרגו בקרבות על הבית וסביבתו.
במשך שנים ניצבו חורבות הבית כשמסביבן קוצים ודרדרים, ולצדן האנדרטה, כשהיא נחבאת בתוך צמחייה עבותה.
לפני שנים אחדות פנתה אל נאוה קסלר, מנהלת מוזאון ראשון-לציון, גב' רוני הרשקוביץ, שדודה נהרג בקרב על הבית. היא סיפרה בצער כי אביה והיא מנסים מזה שנים להביא לשיקום המקום ולהבאתו לחשיפה ציבורית. נאוה קסלר נרתמה לעניין ופנתה למנכ"ל העירייה, מר פרנקו גונן. הלה, בברכתו של ראש העירייה, זימן סדרת פגישות שנועדו לקדם את נושא שיקום המקום ושימור מורשתו.
המועצה לשימור אתרים החלה בתהליכי שימור המבנה. סביבת הבית גוננה, תאורה הוצבה במקום, שרידי המבנה נוקו, וסביבת האנדרטה זכתה גם היא לטיפוח. לצד המבנה הוצבו שלטים חדשים המספרים את סיפור הבית והקרבות שהתנהלו במקום.
גונן קייזר
ישראל סיפור מדהים אתה סוגר לי מעגל אני הרבה מסתובב במכונה וולקני שם וכל פעם חככתי בדעתי והסיפור על הבריכה ועל הדקלים ועל העצים שמה ואף פעם לא סגרת לי מעגל נהדר
משה אביב
סיפור מעניין
בתיה נוי
פעם היה שמור ומטופח..
ישראל פרקר
כמה עשרות מטר בחזית המצבה נקיים וחלקים. (עם שאריות של כלי סמים, כנראה) האזור הסופר מוזנח נמצא מסביב על שטח של עשרות דונמים. הרבה זנים של עשבים, שיחים סבוכים ותילי חורבות של בניינים.(איזה? למה הרסו?)
נחמה חומרי
אין כמו ישראל שמרחיב את ידיעותינו בהיסטוריה ששייכת לראשון לציון. כל הכבוד.