הפצצת מטוסים ביוני 1948

ביום חמישי 3 ביוני 1948, לפני הצהרים טסו שני מטוסים מצריים, בשמי המושבה ראשון לציון, ומגובה נמוך, הטילו פצצות וירו במקלעים לעבר מרכז המושבה, לרחובות וייצמן, רוטשילד פינת הרצל, שם הייתה התחנה המרכזית הישנה של ראשון לציון(דרום יהודה) ולפינת הרחובות עין הקורא ומוהליבר.
בהפצצה זו נהרגו כ-25 תושבים וחיילים שבמקרה היו במקום. כמה מהרוגי הפצצת המטוסים היו ילדים שהמתינו בתור לחנות ממתקים. אחת הפצצות נפלה על גן ילדים במושבה, ששכן ליד בית העם של המושבה, ועץ פיקוס גדול שמתחתיו שכבו הילדים, הציל אותם מפגיעה.
אחת הפצצות פגעה בג'יפ צה"לי באזור צומת הרחובות הרצל ורוטשילד וארבעת נוסעיו נהרגו.

הרוגי ההפצצה הובאו לקבורה בבית העלמין הישן של ראשון לציון. ד"ר אליקום אוסטשינסקי, ראש מועצת ראשון לציון, ערך זמן קצר לאחר האירוע סיור לעיתונאים כולל לעיתונאי חוץ באזורי ההפצצה. בידיעה שפורסמה במספר עיתונים ובהם הצופה ובל המשמר, נמסר כי ראש המועצה אמר לעיתונאים שהוא סבור כי את ההפצצה לא ביצעו טייסים מצריים "מפני הם שקלעו למטרה יותר מדי טוב". רסיסים מהפצצות שנותרו במקום נושאות עליהם סימנים אנגליים.

ב-1996 הוקמה על-ידי עיריית ראשון לציון בגן העיר בסמוך למקום בו נפלו פצצות המטוסים המצריים, אנדרטה לזכר קורבנות ההפצצה המצרית, בעיצובו של דוד כ"ץ.
האנדרטה בכניסה לגן בפינה הצפון מערבית של הגן. היא כוללת שני עמודי אבן ומעליהם שלוש פצצות בדרכן כלפי מטה – פצצות דמויות אלו שהוטלו מהמטוסים המצריים. בין העמודים לוח ברונזה ועליו סיפור ההפצצה ושמות 25 ההרוגים.

ואלה הרוגי הפצצת המטוסים המופיעים על גבי האנדרטה לזכרם בגן המושבה. המידע על תולדות חייהם נלקח מאתר "יזכור" להנצחת חללי מערכות ישראל של משרד הביטחון ובאתר הממלכתי "לעד" – לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.

שמואל אריה –  נולד ב-1877 בסאמקוב, בולגריה. בהיותו בן שלוש, בשנת 1880, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בירושלים. כאן למד בבית ספר "אליאנס", במגמת "חרש ברזל". מאוחר יותר, עברו לראשון לציון. בראשון לציון רכש אדמה חקלאית מפקידות הברון ונטע עליה פרדס, עצי שקדים וגפנים. בחצר ביתו הקים בית מלאכה וכל חייו עבד במקביל כאיכר וכחרש ברזל. בבית המלאכה שלו היה מתקן את עגלות האיכרים ומחרשותיהם וכן מחליף את פרסות הסוסים. שמואל אריה נהרג ב-3 ביוני 1948, בהפצצת המטוסים המצריים, בדרכו לפרדסו.

אהרון אליעזר ברינקר – בנם של רחל וזלמן. נולד בעיר רביץ בפולין בשנת 1909. סיים לימודיו בישיבה, עלה לארץ ישראל בשנת 1934 והתיישב בראשון לציון. נישא לפסיה ועבד ביקב בראשון לציון. אהרון בריקנר היה בן 39 במותו.

יואכים בדריאן – נולד ב1909. מאז עלייתו לארץ גר בראשון לציון עם אשתו, ועבד במחנה סרפנד (צריפין). יואכים נהרג בהפצצת מטוסים מצריים את רחובה הראשי של ראשון לציון, בן 39 היה במותו.

מרדכי ברטשניידר – בנם של מלכה והרמן. נולד ב-1915 בעיר צ'רנוביץ, רומניה ועלה לארץ בשנת 1946. עבד כטכנאי למכשירי רדיו. במלחמת-העצמאות התגייס לצה"ל.

גמליאל ג'מיל דבח – בן 15 במותו. בנם של בתיה וצדקיהו. נולד ב-1933 בחלב שבסוריה. המשפחה עלתה לארץ ב-1939 והתיישבה בראשון לציון. הותיר הורים, שני אחים ואחות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראשון לציון.

יהודה גוטנשטיין – בן מנדל. נולד ב-1925 והתגורר בראשון לציון. בן 23 היה במותו,

אילה גלבוע – בת חיה לבית חבקין ושמואל, שעלה מאמריקה כמתנדב הגדוד העברי ה-39 במלחמת-העולם הראשונה. נולדה בשנת 1930 במרחביה. משפרצה מלחמת-העצמאות התנדבה ושירתה בפלמ"ח בחטיבת "יפתח" ביגור, עין השופט, ראש פינה, ובצריפין. ב 3.6.1948, בהיות אילה ושני חבריה בדרכם לבסיס, עברו את ראשון לציון ונקלעו להפצצה אווירית כבדה ונהרגו. בת 18 הייתה בנופלה.

רב"ט ישעיהו (שייקה) זמסקי – בנם של נעמי ותנחום. נולד ב-1911 בראשון לציון ושם סיים בית-ספר עממי וגימנסיה. בשנת 1933 סיים קורס מ"כים. היה חבר המפקדה המקומית של ה"הגנה" במלחמת העולם השנייה. שירת בצבא הבריטי בדרגת קורפול מ-1940 ועד 1946. עם פרוץ מלחמת העצמאות כבר היה נשוי ואב לשני ילדים. נתמנה למפקד אזור במזרחה של המושבה. נהרג כשיצא להגיש עזרה לנפגעים בהפצצת המטוסים המצריים בראשון לציון.

יוכבד זיבלין – בת 13 שנים במותה. בתם של אסתר ואפרים, נולדה בשנת 1935. התגוררה בראשון לציון, וכבר כנערה צעירה עבדה כתופרת כדי לעזור לפרנסת המשפחה. נהרגה ב-48 3.6. בהפצצת המטוסים המצריים על ראשון לציון.

אליהו כרובי – נולד בשנת 1915 בעיר פלוצק, שבפולין. הצטרף לתנועת "חלוץ הצעיר" בגליציה. בשנת 1938 עלה לארץ, והתיישב בראשון לציון. עבד כנגר במחנה הצבאי הבריטי בבית נבאללה, ובהמשך, בבית החרושת לרהיטים "תרזה" בראשון לציון. היה חבר ב"הגנה" ושומר בפרדסי ראשון לציון. עם הכרזת המדינה, התגייס לצה"ל ועמד לצאת למחנה אימונים באמצע חודש יוני 1948. כשהופצצה ראשון לציון  אליהו חרד לשלום בני משפחתו  ומיהר לביתו כשהוא רכוב על אופניים. הוא נפגע בראשו מרסיס פצצה ומת כעבור מספר שעות.

שרגא פייבל ליבוביץ' – בן צבי ופייגה. נולד בעיירה וולקוביסק שבפולין ב-1914, סיים שם בית ספר תיכון ועלה לארץ ישראל ב-1933. הוא נישא לרחל, והם התגוררו בתל אביב. שרגא פייבל עבד בייצור בבית חרושת לקרח בראשון לציון ונהרג בהפצצה, ליד מקום עבודתו בבית חרושת לקרח. בן 34 היה במותו.

לינה מרשנר  – נולדה בשנת 1882. מאז שעלתה לארץ התגוררה בראשון לציון והייתה בעלת חנות. בת 66 הייתה במותה.

אשר (אנשל) מיצמכר – נולד בוורשה, פולין. עלה ארצה בגפו כנער ומספר שנים מאוחר יותר עלו הוריו ואחיו בעקבותיו. עבד ביקב בזכרון יעקב ובהמשך, עבר לעבוד ביקב ראשון לציון כ"קופרמן" – איש הנחושת (עבודה הקשורה לחביות). במקביל לעבודתו ביקב, עסק בלימוד תורה. יחד עימו נהרג גם בנו יצחק.

יצחק מיצמכר – בנם של רחל ואנשל מיצמכר. נולד ב-1932 בתל אביב, למד ב"תלמוד-תורה" והצטרף למחתרת לח"י. בהיותו בן 16 כבר הספיק להתאמן היטב בכלי-נשק שונים והשתתף בפעולות ובשמירה. בן 16 היה במותו.

יוסף מייטליס – נולד בפולין בשנת 1920. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הרוסי שם הכיר את בינה. בני הזוג עברו להתגורר באוסטריה, משם עברו לאיטליה, שם נישאו והתכוונו לעלות לארץ ישראל, אולם האונייה "לא תפחידונו" שבה הפליגו, נתפסה על-ידי הבריטים ובני הזוג הועברו לקפריסין, שם נולדה בתם חנה (פרידמן). עם עלייתם ארצה, בני הזוג עברו להתגורר בראשון לציון. יוסף נהרג כשיצא לקנות עגלה לבתו, בינה נותרה אלמנה צעירה חסרת כל. כעבור כ-5 שנים נישאה בשנית לאברהם ליזרוביץ.

יוכבד "יוחקה" סולימן – בת יפה ודוד. נולדה ב-1928, התגוררה בראשון לציון, והשתייכה לארגון נוער. כשבגרה למדה תפירת אופנה, ועבדה במתפרה. נהרגה ב-3 ביוני 1948 עת הופצצה ראשון לציון קשות על-ידי שני מטוסי הפצצה מצריים, כשיצאה מהמתפרה בה עבדה. יוכבד הייתה בת כ-20 במותה, נהרגה חודש לפני חתונתה המתוכננת.

עובדיה כהן ארזי – בן שלמה ושושנה. נולד בדמשק שבסוריה בשנת 1900. ב-1916, עלה לארץ ישראל והתגורר בחיפה. נישא לפלור לבית זריהן ב-1918. ב-1935, אחרי שהתאלמן, עבר עובדיה לראשון לציון. הוא נישא לויקטוריה עבד כל חייו כפחח, בחיפה ובראשון לציון. בן 48 היה במותו הותיר

אשר צימלגיסר – בן יונה. נולד בשנת 1899 בעיירה קוריץ בפולין. בשנת 1935, עלה עם אשתו וארבעת ילדיהם לארץ, והמשפחה התיישבה בראשון לציון. פתח בית מלאכה בצריף ברחוב רוטשילד בעיר שם עבד כרצען. נהרג בהפצצה המצרית על ראשון לציון (3.6.1948). בן 49 היה במותו.

אמנון ציגלרויט – בן 16 במותו. בנם של רבקה ויעקב. נולד ב-1932 בבית החולים פרויד בתל אביב. בילדותו עקרה משפחתו לראשון לציון, למד בבית הספר "חביב" בעיר, ומשסיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי נתקבל אמנון לעבודה במוסך קואופרטיב התחבורה "הכוח" שבו היה אביו נהג משאית. בשעותיו הפנויות המשיך ולמד כל שניתן אודות מנועים ומכוניות. אמנון הצטרף לתנועת "הנוער העובד" והיה חבר פעיל בה. בגיל ארבע-עשרה הצטרף לגדודי הנוער של ארגון ה"הגנה" ועבר שם, בין השאר, אימונים בנשק וכן שימש כבלדר בין מפקדי הארגון במקום.

גדעון קוכמן (קיכלה) – בן מרים וקלמן, נולד בשנת 1929 בתל אביב. בשנת 1943 סיים את בית-הספר היסודי "השחר" בתל אביב ולמד שנה נוספת בבית-הספר המקצועי "שבח". בשנת 1941 הצטרף ל"נוער העובד". אחר-כך עבד כשוליה בבית-החרושת "סדן" בעבודות מתכת. בערבים השתלם בבית-הספר על שם מכס פיין. היה ממייסדי גרעין ההכשרה "הגיבורים" בחולתה. נהרג בנפילת פצצה על מכונית שישב בה.

חנוך קלצקו – בנם של חנה ומרדכי, נולד ב-1929 בתל אביב. בשנת 1944 סיים לימודיו בבית-הספר היסודי "אליאנס" והמשיך ללמוד בבית-ספר טכני של "הנוער העובד". בגיל צעיר הצטרף ל"הגנה", שירת בחטיבת הפלמ"ח "יפתח". בגלל אומץ-לבו קראו לו חבריו לנשק "ילד הקרבות". חנוך נהרג בהיפגע הג'יפ שנסע בו עם חבריו ממטה הפלמ"ח. בן 19 היה במותו.

ד"ר מיה (מרגטה) רוזנברג – נולדה בברסלאו, גרמניה. יחד עם בעלה הייתה פעילה בתנועה הציונית "כחול לבן" ("בלו ווייס"). בשנת, 1933, עם עליית היטלר לשלטון, החליטה המשפחה לעלות לארץ. תחילה התגוררו בתל אביב, משם עברו לקיבוץ תל יוסף, ובשנת 1937 התיישבו בראשון לציון. ד"ר מיה רוזנברג עבדה כרופאה בבית ספר "חביב" בראשון לציון ומאוחר יותר, בקופת חולים לאומית. ביום ההפצצה יצאה ד"ר רוזנברג לטפל בפצועים ונהרגה במקום מאחת הפצצות.

סגן נחמיה קורט שטיינר – בנם של מרי ורודולף, נולד ב-1913 בווינה, בירת אוסטריה. הצטרף לתנועת-הנוער הציונית-חלוצית "תכלת-לבן". ב-1936 עלה לארץ. והצטרף לקיבוץ "בתלם", שיסד אחר-כך את עין גב. הוא עבד כסבל בתחנת-הרכבת בתל אביב, בנמל חיפה, ובשנת 1937 נשלח לפלוגת "הקיבוץ המאוחד" בסדום, בה שהה למעלה משנתיים. נהרג בעוברו בראשון לציון.

יצחק שמואלביץ (יצחק שמואלי, יצחק'לה) – בנם של שרה ודוב, נולד בשנת 1929 בחיפה. סיים לימודיו בבית-הספר היסודי בקריית חיים. היה חניך תנועת "השומר הצעיר" ובהיותו בן 14 הצטרף לחברת נוער בקיבוץ דליה, שם עבד בעיקר בפלחה ולמד לנהוג בטרקטור. בשנת 1946 התגייס עם קבוצתו לפלמ"ח, ובפרוץ מלחמת העצמאות צורפו לאחד מגדודי חטיבת "יפתח" ועברו לגליל. יצחק נהרג  בשבתו ליד הגה הג'יפ צבאי.