מסיפורי שכונת רמב"ם – ספור לשבת.

אריה רוזנברג
מספרים על אחד ממכובדי השכונה יהודי יודע תורה שעקב גילו המתקדם נעזר בבחור צעיר כל אימת שצריך היה להגיע לסידוריו במרכז המושבה.
יום אחד המכובד מלווה בבן לווייתו עמדו לחצות את רחוב מוהוליבר שלא היה סלול ונראה כמו "ויה" רומאית מלאה בחלוקי אבן לבנים ליד הקיוסק של הגברת רוטשילד בדרכם לבניין המועצה ואז הגיחה מן הצד אשה צעירה עם עגלה ותינוק בתוכה וברוב מהירות ובהילות פגעה במרפקו של המלומד האישה נבהלה, וברחה מן המקום מבלי שהתנצלה בפני המכובד.
בן הלוויה הגיב בכעס ואמר: מה היא חושבת לה שזה רשות היחיד? ברשות הרבים אסור לרוץ ככה! והוסיף עוד כהנה וכהנה האשמות על התנהגותה.
כשסיים את דבריו וטענותיו, אמר לו המכובד יודע התורה: כרגע אני מדבר אל עצמי, אבל אם אם תרצה תוכל להקשיב. מידי פעם גם אני חושב – מה עשיתי היום בשביל עצמי, ומה עשיתי בשביל אחרים.
קמתי בבוקר – הרי זה בשביל עצמי, וכי אשאר כל היום במיטה ! התלבשתי – לצורך עצמי, כדי שלי לא יהיה קר. התפללתי בבית הכנסת של משפחת "עוקשה" – כי יש לי כמה דברים לבקש מהקב"ה.
לאחר מכן אכלתי ארוחת בוקר – כדי שלא אהיה רעב. ישבתי ללמוד קצת גמרא – כי אם לא אלמד, כיצד תראה הצורה היהודית שלי.
עכשיו הלכתי לסדר איזה עניין עבור עצמי בלבד. כך הגיעה לה השעה אחת עשרה בבוקר, ואני עדיין לא עשיתי היום שום דבר בשביל מישהו אחר, הכל בשביל עצמי.
עד כאן הכל ברור שאל המכובד את הצעיר שהנהן בראשו כי הבין! לעומת זאת, האישה הצעירה אותה אני מכיר מהשכונה לא ישנה הלילה וקמה כדי לטפל בתינוק שלה. כשלבסוף נרדמה – קמה בבהלה בשש וחצי, שלחה את בעלה להתפלל במניין, ולקחה על עצמה את העול של סידור הילדים והבית לקראת בית הספר.
היא הכינה סנדוויצ'ים, העירה את הילדים, הלבישה את זה, רחצה את זה, ומצאה את נעליו של השלישי…
כשסוף סוף התרוקן הבית, נעמדה להכין משהו לארוחת הצהרים, שיהיה לילדים אוכל מוכן וחם ברגע שיחזרו הביתה, ועכשיו רצה להניח את התינוק במשמורת אצל הבייביסיטר, מאחר והיא עובדת ב-מילוי מקום בבית ספר,זאת כדי לעזור בפרנסת המשפחה למען תוכל לקנות להם אוכל ושאר דברים.
ומסיים המכובד יודע התורה "אני שלא עשיתי היום שום דבר בשביל מישהו אחר יכול לבוא בטענות לאשה שעדיין לא עשתה היום שום דבר בשביל עצמה ?"
בצילום בית המועצה כש "רישון" הייתה מושבה.