ספסרות בדשן (זבל) אורגני מסרפנד

מהספר "ניחוח אדמה תחוחה" – בועז הורביץ
במרץ 1919 התנהל בוועד החקלאי דיון מקיף בסוגיה שהתייחסה לדרך הטיפול בחלוקת "הדשן", הוא הזבל האורגני, שהצטבר ונאגר דרך קבע באורוות הסוסים של הצבא הבריטי במחנה הצבאי השכן סרפנד, צריפין דהיום.
הדיון עסק בשאלה כיצד למנוע את הספסרות בזבל על ידי יחידים, פורקי עול וסדר ציבורי, שנעזרו כנראה בקצינים אנגלים.
בישיבת הוועד החקלאי ב-6 במרץ 1919 הוחלט לבקש מ"התאחדות המושבות", שהוועד פעל תחת חסותה, שתבקש מהמפקדה הצבאית ("המקומות הגבוהים") לפקוד כי"כל הזבל של הקמפים [מחנות הצבא הבריטי] יימסר אך ודק לוועד החקלאי בעד המושבה ולא לפרטיים".

כיוון שלא עלה בידי הוועד לממש החלטה זו ולהוציאה אל הפועל, התכנסה כעבור שבוע אסיפה כללית שהשתתפו בה כארבעים איכרים, ובין שאר הנושאים שנדונו בה דיווח דב חביב לובמן על חוסר ההצלחה במימוש ההחלטה.
יש אנשים הסוחרים בזבל ואף גורמים נזק לכרמים תוך כדי הובלת הזבל ופריקתו. יש על כן, לדעתו, לדרוש מוועד המושבה להעניק לוועד החקלאי את הסמכות והתוקף לבצע פעולה שבעקבותיה יימסרו מאגרי הזבל לרשות הציבור.

מקבץ תגובות לרשומה בפייסבוק

Ariel Guttman
מעניין אותי הכרטיס למירוץ הסוסים, כי בזיכרוני היה אדם  שחשב שמייסוד מירוצי סוסים בארץ ישראל, יפתור בעיות רבות כולל שלום עם שכננו. נדמה לי שזאת הייתה ממש אידאה פיקס.

ניצה וולפנזון
ישראל, מעניין ואני שמחה שהספר של אחי בעז בידך. והנה מוזכרים גם סבא שלי שמעון בן זאב ושמות ידועים בהיסטוריה של ראשון. ביניהם מוזכר יואל דרובין שפחות מוכר ואוסיף על נכדו יואל דרובין שנקרא על שמו. יואל דרובין הסבא היה ביל"וי שעלה ארצה ב1882 והתיישב בראשון ולזכותו פעילות ציבורית ענפה. הכרתי את נכדו יואל דרובין כי היה במחזור של אחותי שמעונה בגמנסיה הריאלית. הוא היה החלל הראשון של ראשון לציון. באלבום המשפחות: "ערב מלחמת השחרור, (מאי 1947), נשלח כמפקד מחלקה אל סביבות כפר אוריה לסיור ולהכנת תכנית אימונים, בדרכו חזרה, הותקף ביריות ונהרג". הכרתי גם את אימו האבלה ואחותו מרים.

ניצה וולפנזון
לגבי הכרטיס למרוץ סוסים שנערך בראשון סמוך למחנה סרפנד (צריפין) – עסק בזה תושב ראשון אליהו שורץ. הוא ניסה להקים מגרש מרוץ סוסים גם במקום אחר אך נכשל. בספר הנ'ל שישראל הזכיר יש בעמוד 264 הסבר:
החיילים הניו-זילנדיים, שהיו פרשים מקצועיים, אהבו את מירוצי  המלווים בהימורים. ב-14 בדצמבר 1918 נערך המירוץ הראשון, בחסותו של מייג'ור גנרל צ'ייטור. השופט היה בריגדיר גנרל מלדרום. באחד הצילומים של המירוץ מופיעים צועדים זה לצד זה הגנרלים מלדרום, צ'ייטור ואלנבי, ושני קצינים נוספים.

ישראל פרקר
אליהו מאיר שורץ נולד בראשון לציון ב1901. הוא למד בבית נספר העממי (חביב) במושבה. בן 17 התגייס לגדוד העברי ושירת בחיל הפרשים.

ניצה וולפנזון
זוכרת אותו היטב. קרוב משפחה שלנו דרך משפחת הירשפלד שסבתי בלה גיטה בן זאב נמנית עליה. לאליהו שורץ הייתה גם יד בהקמת קולנוע הקיץ "תרצה".

Ariel Guttman
אכן נזכרתי בשמו של אליהו שוורץ שמרוצי סוסים היו כנראה בדמן.אם בסוסים עסקינן ,היה בראשון רוכב ממש מעולה ,מדליה מהדואר והוא רכב גם במכביה.

ניצה וולפנזון
אריאל – אני זוכרת את אבא מדליה מנהל הדואר אבל לא ידעתי שהיה רוכב. תודה.

ישראל פרקר
הרוכב היה אחיו של אבא מדליה. מרדכי מדליה.
מרדכי מדליה נולד בראשון לציון.
בן 18, בשנת 1925, הצטרף ל"משטרה המעולה", היא משטרת הרוכבים או "הז'נדרמריה הפלשתינאית", שהוקמה אחרי מאורעות 1921 על ידי הנציב העליון הרברט סמואל. עסק בסיורים כשהוא רכוב על סוסו, השתתף במארבי לילה נגד הכפריים גנבי הרכוש, נגד המבריחים ונגד הרועים שנהגו להעלות את עדריהם על שדות האיכרים. הדריך רוכבים חדשים והשתתף בתחרויות רכיבה וזכה בפרסים רבים.
בשנת 1948, זכה בעיטור הצטיינות שהוענק לו לרגל יום הולדתו של מלך בריטניה.
בתקופת מלחמת השחרור סופח ל"גדוד נהגי הפרדות" בחיל המיעוטים. לחם במשלטים שונים והשתתף בקרבות על כיבוש הנגב כשהוא עומד בראש מחלקת פרשים. לידיעותיו הרבות בבעלי חיים הייתה חשיבות מיוחדת שכן באותה תקופה לא היו בצבא כלי רכב מוטוריים להובלה ובעלי חיים מילאו תפקיד זה. בהמשך, היה גם לקצין פיקוח על אילוף כלבים ובהדרכתו אולפו כלבים למשימות של זיהוי חשודים, הרחת סמים, שמירה וגישוש.
עמד בראש הצוות הייצוגי של פרשי המשטרה בכל הטקסים שנערכו בשנותיה המוקדמות של המדינה, כולל טקסי השבעתם של נשיאי ישראל הראשונים, טקסי יום העצמאות ועוד.
מרדכי מדליה פרש לגמלאות בדרגת פקד אחרי 44 שנות שירות. אחרי פרישתו, הוזמן אל נשיא המדינה שמצא לנכון להביע לו את הערכתו על שירותו.
(מאלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון )
עמליה פרנק
בית משפחת מדליה עומד עד היום בכניסה לבית הספר חביב.
עמליה פרנק
איש מרוצי הסוסים כמדומני היה אליהו שוורץ,  אבא של ורדה זמסקי.

ניצה וולפנזון
נכון עמליה, הזכרנו את אליהו שורץ למעלה. אליהו שורץ גר בפינת עין הקורא/מוהליבר וורדה גדלה בבית זה יחד עם סבתא שלה איטה שורץ. סבתי הייתה דודה של איטה שורץ.

Atsila Benton
אליהו שורץ בנה את קפה תרצה. בזמנו בקיץ הייתה תזמורת על הגג וריקודים. אחרי שנים רבות הגג הפר לקולנוע קייצי "תרצה"

יעקב בן-צבי
זוכר אני בערבים היינו באים לדודה מלכה [אברמוביץ]. היינו יושבים במרפסת בשקט ושומעים את חגי שר בקפה תרצה.