אריה רוזנברג
"רישון" שכונת רמב"ם-גלגולו של שופר-סיפור ליום הכיפורים…
גם הבוקר עברתי בסמוך לבית הכנסת ולפתע נשמעה תקיעה בשופר שהחזירה אותי באחת 63 שנים לאחור לשכונת ילדותי ב-"רישון".
מעשה שהיה כך היה.
הזמן, נובמבר 1956, מלחמת סיני אך הסתיימה וכולנו היינו ב-הרגשת הקלה לאחר הניצחון הגדול של צה"ל על הצבא המצרי. זאת למרות שמספר פעמים במהלך המלחמה נאלצנו לרוץ ל-שוחה שנחפרה בצורה של האות האנגלית z באדמה בפרדס של חיון כשקולות האזעקה מלווים אותנו.
היינו חבורת ילדים די מגובשת שנהגה להתכנס ליד פנס הרחוב היחיד בשכונה כדי לשחק מחבואי לילה. לפתע נשמעה מעין תרועה שלא הכרנו. כולנו התפזרנו במהרה לבתינו תוך כדי מנוסה מבוהלת עד שעצרתי ואמרתי לחבריי זו לא סירנה אלא תקיעת שופר.
אט אט התקרבנו למקור התרועה שבקעה מביתו של בוריס, עולה חדש שגר בשכירות בחצר של משפחת מזרחי, שהסביר לנו כי יש שלושה סוגים של קולות הבוקעים מן השופר:
1-תקיעה,קול אחד ארוך וממושך.
2- שברים, שלושה קולות קצרים
3- תרועה, מספר רב של קולות קצריםאיך קרן איל הופכת לשופר…
לאחר שבוריס הסביר לנו פשר הקולות כמנהג ילדים נרגענו במהירות ושבנו למשחק מחבואי הלילה.
חלפה לה תקופה ומידי פעם ניתן היה לשמוע את תקיעת שופרו של בוריס.
תחילת שנת הלימודים בבית ספר חביב והמורה יהודית הטילה על הכתה משימה לכתוב חיבור שנושאו קשור ב-"ימים הנוראים". אצלנו בבית הייתה התלבטות עד ש-אימי אמרה לי "אולי תיגש לבוריס השכן ותשאל אותו מה סיפורו של השופר שלו."
פניתי לבוריס השכן ש-קיבל אותי בסבר פנים יפות ולשאלתי אודות השופר השיב: נהדר שאתה שואל על השופר שלי יש לו באמת סיפור מיוחד…
בזמן מלחמת העולם השנייה הוריי ו-סבי גרו במוסקבה. מאוד לא בטוח היה באותם ימים. הרבה אנשים ניסו לברוח מפני המלחמה המתקרבת. כך גם משפחתנו.
בסופו של דבר מצאה משפחתי עצמה על רכבת למקום היחיד האפשרי – סיביר הרחוקה מ-אימי המלחמה והשואה שפגעה במרבית יהדות אירופה.
בסיביר התנאים היו קשים: קור נורא ואיום, ואוכל בצמצום אבל הסבא תמיד ניסה לשמוח ולשמח את הוריי. בתחילת חודש אלול עזבה לפתע שמחת החיים את הסבא שלי. אבי ששאל לפשר הדבר נענה ש-הנה חודש אלול בפתח ולאחריו "הימים הנוראים" ושופר אין! כי מאין ימצא שופר במקום הנידח הזה?
אף אחד מתושבי העיירה אפילו לא שמע על יהודים…
אבי שהחזיק ברשותו רובה הבטיח לסבי כי יצוד לו אייל כדי שקרניו ישמשו להכנת שופר.
יום אחד אבי יצא אל יערות הקרח והשלג והנה כאילו וההשגחה שלחה אליו אייל. אבי עמד בפיתוי ולא הרג את האייל אלא רק הצליח לחתוך אחת מקרניו שהובאה אחר כבוד לכפר ושם לאחר שעברה עיבוד וליטוש שימשה את סבי ו-אבי כשופר בחודש אלול ובימים הנוראים.
השופר ליווה אותנו שנים רבות שמור בתוך שקית בד עם שם משפחתנו רקום עליה.
במהלך השנים כנער תמיד חיכיתי לחודש אלול ולימים הנוראים כדי לשמוע את סבי ו-אבי תוקעים בשופר ולי זה היה נראה כאילו והם פונים ישירות אל הקדושה.
ממשיך בוריס: לאחר שנים ואני כבר בוגר ובעל משפחה עלינו ארצה והצער היחיד שהיה לנו היה על כך שהשופר נעלם כמו אבדו עקבותיו, באחת התחנות בדרכנו.
יום אחד אני שומע דפיקה בדלת. פתחתי את הדלת וגיליתי חבילה קטנה מונחת בחוץ. היה כתוב עליה שם משפחתי, וכשפתחתי את החבילה לא תאמין מה היה בפנים…
התרגשתי מאוד ושאלתי בתקווה, השופר? כן אריה השיב לי בוריס, אבל איך הוא חזר אליך? שאלתי תוך שאני הופך את השופר מצד לצד.
את זה כנראה שלעולם לא נדע. וממשיך השכן, אתה יודע אריה, "חפצים מתגלגלים בעולם בצורה מאוד מוזרה" . בכל אופן, העיקר שהוא חזר הביתה!
ומאז הוסיף בוריס, מדי פעם אני רואה אותו על המדף ולא מתאפק…
דרך אגב החיבור "גלגולו של שופר" זכה לציון טוב מאוד מהמחנכת יהודית יאגר.
מעשה שהיה כך היה.
הזמן, נובמבר 1956, מלחמת סיני אך הסתיימה וכולנו היינו ב-הרגשת הקלה לאחר הניצחון הגדול של צה"ל על הצבא המצרי. זאת למרות שמספר פעמים במהלך המלחמה נאלצנו לרוץ ל-שוחה שנחפרה בצורה של האות האנגלית z באדמה בפרדס של חיון כשקולות האזעקה מלווים אותנו.
היינו חבורת ילדים די מגובשת שנהגה להתכנס ליד פנס הרחוב היחיד בשכונה כדי לשחק מחבואי לילה. לפתע נשמעה מעין תרועה שלא הכרנו. כולנו התפזרנו במהרה לבתינו תוך כדי מנוסה מבוהלת עד שעצרתי ואמרתי לחבריי זו לא סירנה אלא תקיעת שופר.
אט אט התקרבנו למקור התרועה שבקעה מביתו של בוריס, עולה חדש שגר בשכירות בחצר של משפחת מזרחי, שהסביר לנו כי יש שלושה סוגים של קולות הבוקעים מן השופר:
1-תקיעה,קול אחד ארוך וממושך.
2- שברים, שלושה קולות קצרים
3- תרועה, מספר רב של קולות קצריםאיך קרן איל הופכת לשופר…
לאחר שבוריס הסביר לנו פשר הקולות כמנהג ילדים נרגענו במהירות ושבנו למשחק מחבואי הלילה.
חלפה לה תקופה ומידי פעם ניתן היה לשמוע את תקיעת שופרו של בוריס.
תחילת שנת הלימודים בבית ספר חביב והמורה יהודית הטילה על הכתה משימה לכתוב חיבור שנושאו קשור ב-"ימים הנוראים". אצלנו בבית הייתה התלבטות עד ש-אימי אמרה לי "אולי תיגש לבוריס השכן ותשאל אותו מה סיפורו של השופר שלו."
פניתי לבוריס השכן ש-קיבל אותי בסבר פנים יפות ולשאלתי אודות השופר השיב: נהדר שאתה שואל על השופר שלי יש לו באמת סיפור מיוחד…
בזמן מלחמת העולם השנייה הוריי ו-סבי גרו במוסקבה. מאוד לא בטוח היה באותם ימים. הרבה אנשים ניסו לברוח מפני המלחמה המתקרבת. כך גם משפחתנו.
בסופו של דבר מצאה משפחתי עצמה על רכבת למקום היחיד האפשרי – סיביר הרחוקה מ-אימי המלחמה והשואה שפגעה במרבית יהדות אירופה.
בסיביר התנאים היו קשים: קור נורא ואיום, ואוכל בצמצום אבל הסבא תמיד ניסה לשמוח ולשמח את הוריי. בתחילת חודש אלול עזבה לפתע שמחת החיים את הסבא שלי. אבי ששאל לפשר הדבר נענה ש-הנה חודש אלול בפתח ולאחריו "הימים הנוראים" ושופר אין! כי מאין ימצא שופר במקום הנידח הזה?
אף אחד מתושבי העיירה אפילו לא שמע על יהודים…
אבי שהחזיק ברשותו רובה הבטיח לסבי כי יצוד לו אייל כדי שקרניו ישמשו להכנת שופר.
יום אחד אבי יצא אל יערות הקרח והשלג והנה כאילו וההשגחה שלחה אליו אייל. אבי עמד בפיתוי ולא הרג את האייל אלא רק הצליח לחתוך אחת מקרניו שהובאה אחר כבוד לכפר ושם לאחר שעברה עיבוד וליטוש שימשה את סבי ו-אבי כשופר בחודש אלול ובימים הנוראים.
השופר ליווה אותנו שנים רבות שמור בתוך שקית בד עם שם משפחתנו רקום עליה.
במהלך השנים כנער תמיד חיכיתי לחודש אלול ולימים הנוראים כדי לשמוע את סבי ו-אבי תוקעים בשופר ולי זה היה נראה כאילו והם פונים ישירות אל הקדושה.
ממשיך בוריס: לאחר שנים ואני כבר בוגר ובעל משפחה עלינו ארצה והצער היחיד שהיה לנו היה על כך שהשופר נעלם כמו אבדו עקבותיו, באחת התחנות בדרכנו.
יום אחד אני שומע דפיקה בדלת. פתחתי את הדלת וגיליתי חבילה קטנה מונחת בחוץ. היה כתוב עליה שם משפחתי, וכשפתחתי את החבילה לא תאמין מה היה בפנים…
התרגשתי מאוד ושאלתי בתקווה, השופר? כן אריה השיב לי בוריס, אבל איך הוא חזר אליך? שאלתי תוך שאני הופך את השופר מצד לצד.
את זה כנראה שלעולם לא נדע. וממשיך השכן, אתה יודע אריה, "חפצים מתגלגלים בעולם בצורה מאוד מוזרה" . בכל אופן, העיקר שהוא חזר הביתה!
ומאז הוסיף בוריס, מדי פעם אני רואה אותו על המדף ולא מתאפק…
דרך אגב החיבור "גלגולו של שופר" זכה לציון טוב מאוד מהמחנכת יהודית יאגר.
כתיבה וגמר חתימה טובה.
Drora Zadok
שופר מקרן של אנטילופה
Arie Rozenberg
אכן דרורה,הסוג הזה של האנטילופה נקרא "קודו"
רותי תמרי
כל הכבוד על הסיפור המרתק על גלגולו של שופר. בקשר למורה שלך יהודית, נעים להיזכר. היא ומשפחתה היו שכנים שלי בשכונת אברמוביץ, בשנות החמישים של המאה ה-20.איזו נוסטלגיה.
Arie Rozenberg
תודה לך רותי-גמר חתימה טובה לך ולבני משפחתך.
כתיבת תגובה