יהודה לייב חנקין

חידה שפורסמה ע"י מוזיאון ראשון לציון בדף הפייסבוק:
שניים מבניו של דוד ליובקה נשאו שתי אחיות. השתיים עסקו ברפואה, גם הערבים היו בין הלקוחות.
יתרון זה עזר לגאולת אדמות.
מי הם היו?

תשובות בפייסבוק:

ניצה וולפנזון
מדובר כמובן בשני בניו של חנקין יהודה לייב, שנשותיהם עסקו ברפואה והיו אחיות ממשפחת בלקינד.
אולגה בלקינד-חנקין היתה מיילדת בראשון והייתה נשואה ליהושע חנקין גואל הקרקעות. (והבית שלהם היה במקום שהיום הבניין בפנה המערבית של רחובות רוטשילד/נורדאו).
הבן השני שאשתו עסקה ברפואה הוא חנקין מנחם מנדל. אשתו בלקינד (חנקין) אלכסנדרה סוניה היתה רופאה.
האחיות הן כמובן אולגה ואלכסנדרה.

ישראל פרקר
עבורי, 5 שמות ברצף – יהודה לייב, יהושע, אולגה, מנחם מנדל וסוניה אלכסנדרה אומרים לי מעט מאוד, כלומר מאומה.
אז חקרתי והעמקתי בנושא ובעזרת חומר מאלבום המשפחות , מוזאון ראשון לציון , אותו קיצרתי וערכתי, למדתי על המשפחות שהן נושא החידה חנקין ובלקינד:
המייסד יהודה לייב חנקין נולד ברוסיה ובעקבות המאורעות שפרצו ברוסיה בשנת 1882 עלה לארץ, ליפו, ויחד עם ז"ד ליבונטין ויוסף פינברג פעל להקמת "ועד חלוצי יסוד המעלה" ולקניית אדמות "עיון קרא". עמד בראש המייסדים ההולכת מיפו ב 1882, בדרכם אל ייסוד המושבה ראשון לציון.
בנה את הבית הראשון במקום. בשל השפעתו הרבה על החיים במושבה והחיבה שרחשו לו, כינוהו "הדוד ליובקה".
השתתף בהגנה על המושבה מפני השכנים הערביים. יחד עם בנו מנדל היה שומר בכרמים. היה מפליא להמציא המצאות ויום אחד הפתיע את ערביי יפו כשהגיע לשם בעגלה רתומה לשני גמלים וגרם להם התרגשות רבה.
יהודה לייב חנקין היה חבר הוועד הראשון של המושבה וחתום על ספר התקנות הראשון. הוא נמנה עם האיכרים המעטים שהיו עצמאיים ולא נעזרו בכספי הברון.
כשהחלה ההתקוממות כנגד פקידי הברון, בשנת 1887, היה מראשי המתמרדים ויחד עם משפחות פיינברג ובלקינד נדרש לעזוב את ראשון לציון. חנקין ניסה לעמד על זכותו, כאיכר עצמאי, להמשיך לעבד את אדמתו אך נכנע לפנייתם התקיפה של ראשי חובבי ציון, פינסקר ולילינבלום, וכדי לא לפגוע בהמשך פעולותיו של הברון לטובת היישוב כולו, עזב ליפו.
ביפו פתח חנות לסוגי אריגים-בדים שונים. בשנת 1893 נפטר. בתקופת מלחמת העולם הובאו עצמותיו לקבורה בבית הקברות הישן בראשון לציון.

בנו, יהושע חנקין, נולד באוקראינה. למד ב"חדר" ובגימנסיה רוסית. בשנת 1882 עלה לארץ עם הוריו שנמנו עם מייסדי ראשון לציון. בגדרה, אליה ברחה משפחתו, נשא יהושע לאישה את אולגה בלקינד שהייתה לו לשותפה נאמנה בכל פעילויותיו למען היישוב.
הוא יצר יחסי ידידות עם בעלי הקרקעות הערבים והחל ברכישת קרקעות לצורך הרחבת ההתיישבות העברית בארץ. בשנת 1890, עשה את הצעד הראשון לקניית אדמות דוראן. בעקבותיו רכשה חברת "מנוחה ונחלה" את האדמה וייסדה עליה את המושבה רחובות. שנה לאחר מכן פעל לרכישת הקרקע שעליה נוסדה חדרה ובהמשך הוא נעשה המומחה היחיד בגאולת קרקעות, שמוסדות וקונים פרטיים כאחד נזקקו לעזרתו.
יהושע עבד בשירות פקידי הברון רוטשילד וחברת יק"א ובסיועו נרכשו אדמות רוטשילד וחברת יק"א, אדמות המושבות בגליל וכן גם בחלקי הארץ הנוספים; הוא פעל רבות להחדרת העבודה העברית והשמירה העברית בראשית ימי ה"שומר.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה והתגברות שנאת השלטון העותמני לפעילות הציונית הוגלה יהושע חנקין לטורקיה. בשובו לארץ, לקראת סוף המלחמה, התנדב לגדוד העברי אולם נדחה בשל גילו וחזר לעסוק בגאולת קרקעות ובייסוד יישובים.
במלאות לו שבעים שנה זכה בתואר "אזרח כבוד" של העיר תל אביב. כפר יהושע נקרא על שמו. בעודו בחיים הכין לעצמו ולרעייתו, אולגה, חלקת קבר בהר הגלבוע ושם הובאו שניהם לקבורה.

אולגה בלקינד חנקין, בתם הבכורה של מאיר ושפרה בלקינד, נולדה ברוסיה. אביה המורה לימדה עברית, תנ"ך, משנה ותלמוד.
עם סיום לימודיה בגימנסיה השיגה רישיון ישיבה בפטרבורג, והייתה תלמידה עברית ראשונה אשר לומדת בקורס למיילדות שליד האוניברסיטה במטרה להמשיך ללימודי רפואה. לכאן גם הביאה את אחיה ואחותה כדי שיוכלו להמשיך בלימודיהם.
היא נמנית עם הראשונים שהעלו את הרעיון הציוני ואת רעיון ביל"ו .
בשנת 1886 עלתה לארץ, לראשון לציון, והשאירה את חלום הלימודים מאחוריה. משנגזרה גזרת הגירוש על בני משפחתה המתמרדים, השפיעה עליהם לוותר, למען טובת היישוב, ולעבור לגדרה.
בשנת, 1888 נישאה ליהושע חנקין והשניים הקימו את ביתם ביפו.
כמיילדת מומחית, היו לה מהלכים בבתי נכבדים ערביים ובהשפעתה הסכימו למכור קרקעות. מדי בוקר הייתה אולגה יוצאת מביתה, רכובה על חמורה הלבן, להגיש את עזרתה כמיילדת וכחובשת לנשות העיר הערביות והיהודיות, ובערב היו מגיעים אל הבית חברים וידידים מהמושבות ויחד היו מתכננים את הפעולות לגאולת קרקעות ברחבי הארץ.
בשנת 1915 נאסר יהושע חנקין, בפקודת ג'מאל פחה, על היותו עסקן ציוני מסוכן וגורש לתורכיה. אולגה גלתה עמו מרצונה. כשתמה מלחמת העולם הראשונה, חזרו השניים לתל-אביב,
משנפטרה, הובאה לקבורה על יד מעיין חרוד, בצלעו של הר הגלבוע, בחלקת הקבר שהכין יהושע חנקין עבור שניהם.
(המידע מאלבום המשפחות)

ישראל פרקר
מנחם מנדל חנקין, אחיו של יהושע, נולד באוקראינה ועלה לארץ בשנת 1984 בעקבות הוריו ועבד כפועל חקלאי בראשון לציון. משהוכרח אביו, תחת לחץ ראשי "חובבי ציון" מאודיסה, למכור את נחלתו בראשון לציון ולעזוב את המושבה, עזב גם הוא את המקום ב 1986 התנחל עם הבילויים בגדרה.
השתתף ביסוד המושבה חדרה, עמד בגבורה להגן על המקום בפני התקפות הערבים, והיה מהנוטעים הראשונים בה. בגלל הקדחת הוכרח לעזוב את המקום ועבר להתגורר ביפו.
נבחר לחבר ועד העדה ביפו. שנים אחדות היה ממנהלי המוסד החינוכי "קרית ספר" ליתומי פרעות קישינוב, שיסד גיסו ישראל בלקינד.
השתתף ביסוד חברת "פרדס" והיה במשך שנים חבר הנהלתה. בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב במלחמתה עולם הראשונה עבר לחיפה . הגיש עזרה רבה למחתרת העברית "נילי" וכשנתגלה הקשר שלו אתם, נאסר, סבל עינויים והובא כאסיר לדמשק, לכלא של בית-הדין הצבאי, אך שום הודאה לא יכלו החוקרים הטורקיים להוציא מפיו. מששוחרר המשיך גם בדמשק בהגשת עזרה לפליטים ולאסירים מדיניים יהודים מהארץ.
אחרי תבוסת הטורקים חזר לתל-אביב והשתתף בחיי הצבור והחברה של הישוב. היה חבר משפט השלום העברי, השתתף ב-1924 ביסוד בנק אשראי ומ-1927 היה חבר הנהלתו.
משנפטר הובא לקבורה בראשון-לציון.

ד"ר סוניה אלכסנדרה בלקינד, אחותה של אולגה ואישתו של מנחם מנדל חנקין, נולדה ברוסיה הלבנה. עם סיום לימודיה בשנת 1887 עלתה לארץ עם הוריה והתיישבה עמם בראשון לציון. משנגזרה על בני משפחתה (משפחת בלקינד) גזרת הגירוש, בשל מרידתם בפקידות הברון, עברה אתם לגדרה, שם עסקה בחקלאות.
בשנת 1889, כאשר ייסד אחיה, ישראל בלקינד, את בית הספר העברי ביפו, עברה עם הוריה לשם וכיהנה בבית הספר כמורה לצרפתית. אולם, כשנוכחה לדעת שחסרים שירותי רפואה ושהמצב הסניטרי קשה, החליטה ללמוד רפואה.
בשנת 1898 יצאה לג'נבה, שווייץ, שם למדה והוסמכה כד"ר לרפואה. בשנת 1906 חזרה לארץ וכרופאה הראשונה בארץ ישראל, החלה לעבוד בבית החולים היהודי ביפו.
מאוחר יותר פתחה מרפאה פרטית ורבים מהפונים אליה נמנו עם קהל המוסלמים והנוצרים. משנוסדה הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב, נבחרה לכהן כרופאה הראשונה של בית הספר וכחברה במועצת המורים שלו.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוטל על ד"ר אלכסנדרה חנקין (בלקינד) הטיפול בחולי יפו ותל-אביב. מאוחר יותר, יחד עם כל תושבי תל-אביב שגורשו, נאלצה גם היא לעזוב את העיר והמשיכה את עבודתה בשומרון, בגליל ובמחוז חיפה.
בסתיו 1917, כשהתגלתה מחתרת ניל"י, נאסרה באשמת שיתוף פעולה עם המחתרת ונשלחה לדמשק כדי לעמוד למשפט.
משזוכתה ושוחררה, חזרה לתל-אביב ובנתה שם את ביתה בן שתי הקומות בתוך ים החולות (רחוב אלנבי מאוחר יותר). בבית זה חייתה ועבדה עד סוף ימיה. במשך שנים אחדות ניהלה את העבודה הרפואית בבית ההבראה "שלוה" שבתל-אביב מייסודה של אחותה אולגה חנקין.
ד"ר אלכסנדרה חנקין (בלקינד) הפקידה סכום כסף נכבד לשתי מטרות:
(א) להקמת בית מנוחה בראשון לציון עבור רופאים שהזדקנו; (ב) לבניית חלק מ"בית הרופא" בתל-אביב. הפתיחה החגיגית של "בית הרופא ע"ש ד"ר אלכסנדרה בלקינד" בראשון לציון נערכה בתמוז תשכ"ג, 1963.
משנפטרה, הובאה לקבורה בבית הקברות הישן בראשון לציון.
( המידע מאלבום המשפחות)