אברהם וולפנזון ז"ל

(מתוך ויקיפדיה ואלבום המשפחות של מוזיאון ראשון לציון)

אברהם וולפנזון נולד במושב בית-חנן, ב1934, להורים מחלוצי העלייה הרביעית. למד בבית הספר היסודי במושב ולאחר שמשפחתו עברה להתגורר בראשון לציון המשיך בלימודיו בבית הספר העממי ("חביב") במושבה. המשיך בלימודיו התיכוניים בגימנסיה הריאלית. מנעוריו ניכר בו כישרון הכתיבה והוא פרסם במהלך שנות ה-40 רשימות של הומור בשבועונים שונים, שירים בשבועון "במעלה", ביטאון תנועת הנוער העובד, ופזמונים פוליטיים ב"הדור"– עיתון יומי מטעם מפא"י ו"אשמורת" (השבועון של המשמרת הצעירה).

היה מדריך בתנועת הנוער העובד וגדנ"עי ב"הגנה". היה תלמיד מצטיין ובגמר לימודיו התיכוניים, בן 17 שנים, החל ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סמסטר אחד נקרא להתייצב לשירות בצה"ל. אברהם התגייס בשנת 1952 ובשלב המיון הוצע לו לשרת בחיל האוויר או בחיל המודיעין והוא בחר לשרת במודיעין וסופח לשרת כחייל במסגרת השב"כ.
הוא נשלח לבניין השב"כ, ברחוב בוסטרוס ביפו (כיום רחוב רזיאל), שם הוצב לשרת באגף לביטחון פנים של צה"ל. האגף פעל בשיתוף עם זרוע ביטחון שדה (כיום מחלקת ביטחון מידע) של צה"ל, שלהם מטרה משותפת, למנוע דליפת ידיעות ולסכל נסיונותיו של היריב להשיג מידע על צה"ל. בהמשך שירותו, במרוצת השנים, הגיע לעמוד בראש מחלקת המחקר של השב"כ. שירותו נמשך לסירוגין, כולל במסגרת שירות המילואים, במשך 44 שנים, עד לשנת 1996.
בתחילת דרכו בשב"כ עסק וולפנזון בתפקידי תיוק ועד מהרה נתמנה לעוזרו של ראש אגף כוח אדם. תוך זמן לא רב הועבר על ידי ראש השב"כ עמוס מנור לעסוק בתפקיד מקצועי של סיכול ריגול וחבלה באגף לענייני ערבים וטיפל בריגול ובטרור שמקורם בערביי ישראל ובמדינות ערב. במסגרת תפקידו הפעיל כעשרים סוכנים כפולים. אחדים מבין המרגלים שלכד, או השתתף בלכידתם, היו מחשובי המרגלים שפעלו בישראל בתקופתו – רפעת אל גמאל, זאב אבני, אהרן כהן, קורט סיטה וישראל בר.

במרוצת השנים המשיך בלימודיו וקיבל תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני ושלישי באותו תחום מהאוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל לתפקידו בשב"כ כיהן כמרצה לפילוסופיה מדינית ופילוסופיה מודרנית בבית ברל ובאוניברסיטה העברית וחיבר ספרים רבים בנושאים אלו.

בשנת 1965 הוקמה רשימת פועלי ישראל (רפ"י). המפלגה הוקמה לפני הבחירות לכנסת השישית, על ידי יוצאי מפא"י, ובראשם דוד בן-גוריון. אברהם וולפנזון לקח פסק זמן מפעילותו הביטחונית והאקדמית, ערך את ביטאונה של רפ"י "מבט חדש" והפך לידיד קרוב של בן-גוריון. אנשי רפ"י נחלו אכזבה מתוצאות הבחירות לכנסת כשרפ"י זכתה בעשרה מנדטים בלבד והייתה לסיעת אופוזיציה. בבחירות לרשויות המקומיות, שנערכו בשנת 1965, נבחר (בניגוד לרצונו) מטעם סניף רפ"י בראשון לציון למועמדות לראשות העיר ובלחצו של מטה המפלגה – בראשותו של שמעון פרס – נבחר בהסכמתו לתפקיד סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך והתרבות. הישגיו בתפקידו זה: לימוד חינם בגני הילדים בשיכון המזרח מגיל שלוש; שינוי אזורי הרישום כך שהילדים לא יצטרכו לחצות כבישים סואנים; הקמת מכללה עירונית בראשון לציון בשיתוף עם מר קררי והגימנסיה הריאלית. במקביל המשיך בפעילותו בשב"כ. אברהם כתב: "בשנים 1965 – 1969 הייתי סגן ראש עיריית ראשון לציון. אריה שפטל היה ראש העיריה. מילאתי תפקיד כאחראי על מחלקת החינוך והתרבות של העיריה. אחת הפעולות הייתה הקמת חינוך חינם מגיל שלוש בגן הילדים בשכון המזרח שתושבי המקום היו מעוטי אמצעים. בצעתי זאת על ידי העברתי סכום מתקציב החינוך שהיה ברשותי ממדור למדור מבלי להגדיל את תקציב החינוך. אולם לאחר שנה משרד הפנים מחק הקצבה זו בטענה ש"אם צריך להיות חינוך חינם לילדי הגן תחליט על כך הכנסת ולא עיריית ראשון לציון". אחרי שנתיים הציע לי נציג משרד הפנים להיות מועמד לראשות העיריה – אולם סירבתי, בנימוק שאינני מוכן להתיר למשרד הפנים לקבוע עניינים במחלקה לחינוך…."

לאחר מלחמת ששת הימים, שבה השתתף בכיבוש עזה, פעל למען איחוד מפלגות רפ"י, מפא"י ואחדות העבודה והקמת מפלגה מאוחדת – מפלגת העבודה.
אברהם וולפנזון נמנה עם שלושת מנסחי אמנת היסוד של המפלגה (לצדם של משה כרמל וישראל ישעיהו). הוא נמנה עם חברי "ועדת דב יוסף" שהמליצה על שיטות בחירות אזורית-יחסית לכנסת. בשנת 1970, נענה להזמנתו של איש חיפה יוסף אלמוגי, אז שר העבודה בממשלת גולדה מאיר, ועבר עם משפחתו לחיפה. כאן נבחר למזכירות מועצת פועלי חיפה ועמד בראש המחלקה להשכלה גבוהה. במסגרת זו הקים את האוניברסיטה העממית של חיפה; כיהן כמרצה באוניברסיטת חיפה ובטכניון ונבחר פעמים רבות כמרצה מצטיין. נוסף על כך, הרצה בחוגים חברתיים בנושאי מקרא ופילוסופיה יהודית. מאז שנת 1977, ובמשך 19 שנים, ניהל את בית הספר לפעילי ההסתדרות על שם זלמן ארן בתל-אביב. בשנת 1996, הוזמן לעמוד בראש פרויקט של מחשבה מדינית יהודית ופלורליזם, דמוקרטיה והומניזם ביהדות לדורותיה במכללת תל חי. בשנת 1997 הקים את המכללה לתרבות יהודית בחיפה, ונבחר לכהן כדיקן המכללה. מספר פעמים, במשך השנים, נשלח על ידי הסוכנות היהודית וההסתדרות הכללית לשליחויות הסברתיות, מחקריות ולימודיות בחוץ לארץ. היה מרצה אורח באוניברסיטאות שונות בארצות-הברית ובוועידות לאומיות ובינלאומיות בארה"ב ובאירופה. לאברהם וולפנזון פעילות ספרותית רבת היקף: פרסם ספרים בנושאים של מדע המדינה; חיבר פרקים בנושאים שונים בספרים נוספים; חיבר ערכים באנציקלופדיה העברית, באנציקלופדיה למדעי החברה ובאנציקלופדיית "עולם חדש"; כתב מאות מאמרים ורשימות במדע המדינה ובפרשנות פוליטית, היסטורית, פילוסופית ואקטואלית.

בין פרסומיו:
אידיולוגיה, הוצאת ההסתדרות הכללית, 1969
דמוקרטיה ואידיאלים חברתיים בישראל, הוצאת עם עובד, 1972
מהתנ״ך לתנועת העבודה: מחשבה מדינית וחברתית בישראל, הוצאת עם עובד, 1975
דוד בן-גוריון: עשור למותו, הוצאת ההסתדרות הכללית, 1983
כחול-לבן-אדום: האורינטציה הפרו־סובייטית בישראל, הוצאת עם עובד, 1983
צילה של סין על המזרח התיכון, הוצאת המדרשה למחשבה סוציאליסטית, האגודה לחקר מארכס והסוציאליזם, 1988
הגל כמקור לסוציאליזם מודרני, הוצאת המדרשה למחשבה סוציאליסטית, האגודה לחקר מארכס והסוציאליזם, 1987
על מדינת ישראל וארץ ישראל, הוצאת בית ברל, 1989

בשנים 2016–2018 הוקרנה בערוץ כאן 11 של תאגיד השידור הישראלי סדרה בת מספר פרקים בשם "צייד המרגלים", אודות פעילותו של אברהם וולפנזון בשב"כ. במסגרת הסדרה, של הבמאי איל תבור והסופר שלמה נקדימון, הופיע וולפנזון וגולל את סיפורם של המרגלים, רפעת אל גמאל, זאב אבני, אהרן כהן, קורט סיטה וישראל בר שחדרו למקומות רגישים במערכת הביטחון, ותיאר את מניעיהם, כיצד נחשפו ואיך נחקרו.

אברהם וולפנזון נפטר, בחיפה, ב-26 ביולי 2021.