ישראל פרקר
הרבה אירועים אירעו ותמונות צולמו בראשון, שלנו ב137 שנותיה , בט"ו בשבט. בחרתי כאן לספר על כמה מהם. אתם\ן, כמובן מוזמנים\ות להוסיף מזכרונותיכם\ן.
– ב1912 בוטל חג הנטיעות, בגלל מותו של יוסף ויתקין.
יוסף ויתקין נולד במוהילב, רוסיה הלבנה. קיבל חינוך מסורתי-תורני וכן כתיבה עברית ורוסית. על תכניתו להיות רב מטעם הממשלה ויתר כשהחליט לעלות לארץ ולהתמסר בה לעבודת האדמה.
בשנת 1898, הגיע לראשון לציון. עבד חודשים מספר כפועל וכשהזמינוהו אנשי גדרה להיות מורה אצלם, נענה להם והיה למורה ולמנהל בית הספר שם. אף על פי שלא הוכשר להוראה.
החל בשנת 1902, ועד לפטירתו כעבור עשר שנים, היה מורה בבית הספר העברי שבראשון לציון ומנהלו.
משחלה בסרטן הגרון, נסע לווינה ונותח שם ללא הצלחה ומיהר לחזור לארץ כדי לסיים את חייו כאן.
האבל על מותו של המורה המיוחד הזה היה כבד. אל ההלוויה בראשון לציון הוזמנו בני המושבות הקרובות. לכבודו של הנפטר פסקה העבודה ביקב באותו יום. כל תלמידי בית הספר ומוריהם השתתפו בהלוויה. נישאו הספדים בשם ועד המושבה וועד בית הספר, בשם המורים, בשם "הפועל הצעיר".
בחוזר של הסתדרות המורים מג' שבט התרע"ב נכתב: "לאות אבל ביטלו בראשון-לציון את חג נטיעת העצים בט"ו בשבט וגם את הנשף שנועד להיות בחדש זה. לשבחם של בני המושבה ראשון-לציון מוצאים אנו לנחוץ לסמן כאן כי יחס כזה שהראתה המושבה למורה גם בימי מחלתו וגם לאחר פטירתו, אפשר לחשוב למופת ובעד זה ראויה המושבה לתהילה רבה".
המידע הבא מפורסם בתמונות המצ"ב.
– עיתון דואר היום 12.12.1922 : המורים חשבו לערוך טיול למקומות שונים בט"ו בשבט, ומפני שהיום היה מעונן נערך החג בתוך המושבה.
(קטע עיתון זה העבירה אלי ניצה וולפנזון)
– עתון החרות 28-1-1913 : בט"ו בשבט הופסקו הלימודים והתלמידים נסעו לבקר במקווה ישראל וליפו.
– בהתאם להסכם בין פיק"א והמועצה המקומית ראשון לציון, נמסר פרדס המושבה למועצה לתכלית הקמת גן עירוני ע"ש רוטשילד. הנטיעות תתחדשנה בט"ו השבט, ש.ז.
– אריאל גוטמן עם ילדי גן נחמה קולברג בט"ו בשבט 1947.
– בית הכנסת "שיבת ציון" נחנך בט"ו בשבט 1924 . ב1952 נוספה לו אכסדרה.
– תנועת חרות , סיעת תכלת לבן, קיימה אספת חברים ואוהדים בט"ו בשבט 1965. הפותח סגן ראש העיר מר איתן בלקינד.






ניצה וולפנזון
יוסף ויתקין, שנפטר בג' שבט ( תרע"ב 1912) ואירועי ט"'ו בשבט בראשון בוטלו, היה, כאמור, גם מורה ומנהל בבית הספר בראשון. אמי זכתה להיות תלמידתו וכך כתבה בזיכרונותיה:
"מעניינים ביותר היו שיעורי מר ויתקין ז"ל – שיעורי התנ"ך, ההיסטוריה והספרות. לא אשכחם. כל שיעור משלו היה ממש חוויה מיוחדת במינה. בשעה שלמדנו על הנביא ישעיהו, ירמיהו, או חזון יחזקאל, אותו חזון "העצמות היבשות" – הן כל מילה עוד מצלצלת באוזניי. באיזו התרגשות, באיזה כאב, הביע המורה כל פסוק, וביאר ושינה ושילש כל מילה. מורגש היה שכל זה נובע מעמקי לבבו, והשתדל להחדיר זאת עמוק לליבנו. אותה הפואמה "מתי מדבר" של ביאליק ז"ל או "קוצו של יוד" של גורדון ז"ל – הן לא אשכח זאת. אכן, הצליח מר ויתקין ז"ל להחדיר לתוכנו את האהבה לעם ולארץ, לתורה ועבודה." כמו כן סיפרה שנהג לצאת עם התלמידים, מחוץ לשעות הלימודים, לטיולים בסביבה כדי שיכירו את הטבע שמסביב.
ואם הזכרתי את אמי – הנה צילום "סלסלה" שנהגה להגיש בט"ו בשבט.
בט"ו בשבט בשנת 1947, כשהיינו בכתה ו', נערכו נטיעות בשטח שבין "בית התבשיל" ורחוב הרצל.
תמונות למזכרת.