ליעקב לוקשין היה רישיון לתנועה בזמן העוצר, עם מכונית ובלי מכונית, משעה 5 בערב עד למחרת בשש בבוקר, באפריל 1948 (הלך לחלק נשק, אולי).
היה לו גם רישיון לאופניים לכל שנת 1947, מנשיא המועצה. מומלץ שגם בימינו תהייה חובה ללמוד לרכב על אופניים חשמליים בצורה בטיחותית, ולקבל רישיון רכיבה ואחזקת אופניים.
יעקב לוקשין – לשם נולד בראשון לציון ב1923 ונפטר ב2014 .
בתקופת מלחמת השחרור שירת בחטיבת גבעתי. היה אחראי על מחסן הנשק בראשון לציון.
אחרי השחרור, הצטרף ל"דרום יהודה" ובהמשך, לאגד, כאיש טכני במוסך.
ניצה וולפנזון
מעניין התואר "נשיא המועצה" אליקום אוסטשינסקי (החתימה על המסמך). והבול של כפר הישוב עם תמונת "חומה ומגדל" (שיטת הקמת ישובים מבוצרים בתקופת המנדט). ועוד – יעקב לוקשין היה דודו של עוזי לוקשין (אברהמי) בעלה של חברתנו הציירת אורה. יהי זיכרם ברוך.
בית ההורים של עוזי ואח"כ גרו בו עוזי ואורה היה ברחוב עין הקורא. מעניין אם עדיין קיים (בחצר היו כלים חקלאיים לתצוגה וביתן סטודיו לציור של אורה).
Doron Segal
ניצה,הבית עדיין קיים… עין הקורא 5.
ניצה וולפנזון
תודה רבה. ראה מה צילמתי לפני זמן רב על הקיר
Tamar Potashnikov Finkler
גילוי נאות…
כשהנפיקו מספרי זהות ופנקסים, יצא שהמשפחה שלי עם מספרים רצים אחרי משפחת לוקשין אברהמי, עוזי הראה לי בזמנו לפני הרבה שנים….?
Drora Zadok
גם בשנת 1968 כשנכנסתי לעבוד בעירייה הוצאתי רשיון לאופניים, לכל שנה היו מספרים בצבע שונה, וכן פנקס קטן עם הוראות החוק.
לפני שניפקתי רשיון ומספר לתלות על האופניים, בדקתי את האופניים אם הבלם עובד, הפעמון והאור, אחרת לא הייתי מנפיקה את הרשיון.
Atsila Benton
גם לי היה רשיון ומספר לאופניים!!!
Tali Zeiger Ziv
לישראל. רוצה לתת עוד מידע על יעקב לשם (לקושין) ואשתו – מגיע להם. בראש ובראשונה מגיע לו את הכבוד הראוי כי הוא היה השדכן בין אימי שעבדה אז באגד, לבין מתניה אבי – החקלאי מראשון לציון.
השידוך הצליח כנראה. כל הכבוד ?.
אבל מעט יותר ברצינות: רבה לא יודעים שיעקב היה גם חקלאי, בעל פרדס שהיה ממוקם בצפון העיר מול "מנופי אבי" כיום. הוא נהג להגיע לביתנו פעם בשבוע מפני שבעונת הקטיף מפני שהם היו חולקים ביניהם את הפועלים כדי לדאוג שתהיה להם תעסוקה קבועה והם לא ילכו.
יעקב היה נשוי למרים (לשם) – שהייתה מבין המורות הטובות בעיר ולימדה בבית ספר "חביב".
הייתה המחנכת שלי מכיתה א-ד וללא ספק אני חייבת לה את כל התשתית ההוריינית שרכשתי – קרוא וכתוב והמילה המדוברת.
מרים הייתה מוערצת על ידי רבים מתלמידיה והוריהם ומה שמעניין היה שהיא נתנה לי להרגיש גאווה שהיא המורה שלי 4 שנים תמימות.
אני זוכרת שכששאלו אותי "מי המורה שלך" – תמיד התמלאתי בגאווה ואמרתי: "מרים לשם". התהלכתי כמו טווס שמשוויץ במורה שלו.
לימים עברה מרים לנהל את בית ספר "רעות" והיא מופיעה הרבה בתמונות מחזור שונות בפייסבוק. א
וסיף עוד, כי ליעקב ומרים היה תחביב והוא העיסוק בגינת ביתם הפרטי. הייתה זו גינה מהיפות שהיו, גינה שבני הבית מטפחים בעצמם כמו פעם, גינה בטעם של פעם, והיא הפכה לשלם דבר ולנושא שיחה בין אנשים שראו אותה. והנה סוף סוף תרומתי הצנועה למשפחות ותיקות שהצניעות הייתה דרך חייהם ואיננו יודעים עליהם רבות.
ישראל פרקר
תודה. (מאלבום משפחות)
Tali Zeiger Ziv
מרים לשם – המורה שהפכה למוסד העומד בפני עצמו וזה הזמן לומר לה "תודה על הכל". (זו דעתי. אינני יכולה לדבר בשם אחרים)
Drora Zadok
Drora Zadok רזומה מכובד❤️
עדי עוקשי
הייתה מחנכת שלנו , הייתה טובה ויפה כמו פיה מהאגדות , כל כך אהבנו אותה היינו הולכים אליה לבייתה ברחוב בלקינד . תמיד חייכה ממש "מורה של פעם". הזכרונות ממנה נהדרים ובלתי נשכחים .
Tali Zeiger Ziv
עדי עוקשי, מרים היתה מחנכת שלך????
עדי עוקשי
כן חמודה , אם אמצא תמונות שלה אפרסם , היא באמת הייתה מיוחדת . זכור לי שלפני כמה שנים תלמידי הכתה שלנו ביקרו בביתה , הייתי בחו"ל אז לא השתתפתי , אצילית וקל מאוד לאהוב אותה .
עדי עוקשי
לקחתי תמונה מ"אלבום המשפחות" ואני כמעט בטוח שאני נמצא בתמונה הזאת , קשה לזהות בגלל התחפושות .
Tali Zeiger Ziv
עדי, מי שהיה טוב בתחפושות והלך עד הקצה זה אבא שלי….
Tali Zeiger Ziv
ישראל. בעניין רישיון רכב ורשות לנהוג – זה מזכיר לי סיפור שסיפר לי אבי, מתניה. מעשה שהיה כך היה: כאשר היה נער מאוד צעיר (אולי 13) בערך באמצע שנות ה-30, היו מעט מאוד אנשים שהחזיקו רכב בבעלותם הפרטית, אלא שביניהם היה גם אביו של מתניה, אריה זיגר. באחד הערבים, היה האב אריה ספון בביתו ומתניה ראה בכך שעת כושר להגשים חלום ולנהוג במכונית היפה.
מייד הזעיק מתניה את חבריו "לפשע" – והם כולם דחפו את המכונית בשקט הרחק מביתו ורק אחרי שהיא הורחקה דיה, התניע אותה מתניה, כל החברים נדחסו לתוך המכונית, וה"נהג" הוביל אותם לחולות – מכונית עם ילדים בני 13-14 נוסעת בשבילי המושבה.
ברם, מעט לפני שהגיעו ליעדם בחולות, איתרע מזלם – והשוטר היחיד בהחלט שהיה במושבה (או היחיד שהיה בסיור – כי אולי היו 3 שוטרים- לא יודעת) תפס אותם! או אז התקרב למתניה השוטר בתנועות זועמות ומאיימות וכך גער בו בזו הלשון: " מר זייגר הצעיר! מייד, אבל מייד, אני מזהיר אותך, תחזיר את המכונית לאבא שלך. אם לא תחזיר אותה עכשיו – אני אספר לו שלקחת אותה".